בן יהוידע על תענית · דף 18b

פֶּה שֶׁהָיָה מְדַבֵּר בְּגַאֲוָה. מוכרח לומר כדברי הירושלמי שחתכו ראשו ותלאוהו וכמו שכתב מהרש"א אך קשא היה להם לחתוך הלשון דוקא ולתלותו וכמו שעשו בבהונות ידיו?
ונראה לי כי הלשון היה מדבר בגאוה שהיא ממלאה כל הראש ולכן המצנפת של כהן גדול מכפרת על הגאוה ועל כן אמרו 'פֶּה שֶׁהָיָה מְדַבֵּר בְּגַאֲוָה' שהיא בראש.

וּנְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ הָגוּן הָיָה. אף על פי שהיה רשע גמור קראוהו 'הגון' מפני שהיה נזהר בכבוד השי"ת ומודה בשבחו, דידוע מה שאמרו בפרק חלק שמלך בעבור הכבוד שעשה בחזרת האגרת וגם אחר שמלך כשראה נס חנניה מישאל ועזריה אמר (דניאל ג, לג) 'אָתוֹהִי כְּמָה רַבְרְבִין וְתִמְהוֹהִי כְּמָה תַקִּיפִין מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם וְשָׁלְטָנֵהּ עִם דָּר וְדָר' ואפילו כשהחריב בית המקדש והגלה את ישראל נתפחד מהקב"ה ולא החריב עד שאמרו לו זו היא גזירה מן השמים על פי הנביא ואז בא והחריב.

וְאִם אֵין אַתָּה הוֹרְגֵנוּ, הַרְבֵּה הוֹרְגִים יֵשׁ בְּיַד הַמָּקוֹם, הַרְבֵּה דֻּבִּים יֵשׁ, הַרְבֵּה אֲרָיוֹת יֵשׁ, הַרְבֵּה נְמֵרִים יֵשׁ, שֶׁפּוֹגְעִין בָּנוּ. נקטו דובים כנגד גלות פרס שנמשלו לדוב וכנזכר בגמרא (עבודה זרה ב:) 'דָּמְיָה לְדֹב' (דניאל ז, ה) זו פרס, ואריות גלות בבל שהיה ביד נבוכדנאצר שנמשל לאריה, ונמרים גלות ישמעאל שנמשלו לנמרים, וכמו שאמרו בזוהר פרשת שמות (זהר חלק ב' ג.) מהררי נמרים אלין בני ישמעאל עיין שם. ולא אמרו כנגד אדום כלום, מפני כי אותו רשע היה ממלכות אדום והם מדברים עמו.
ומה שֶׁאָמְרוּ: לֹא זָזוּ מִשָּׁם, פירוש לא הספיקו לישא אותם לקברם עד שנהרג אותו רשע. ולהיות שהרג שני אבירי ישראל שהם כנגד המוח לכך פצעו את מוחו. ולהיות כי היו שני צדיקים לכך נפצע על ידי דְּיוֹפְלִי שהם שני שרים כמו שכתב רש"י.
ומה שפצעוהו בשני מקלות זכות אברהם יצחק וישראל שסוף שמם מקל הגין, שנקם ה' נקמתם מיד לכך הפציעה היתה בִּגְזִירִין שהם מקלות.
ודע לפי דברי רבינו האר"י ז"ל שני צדיקים ההם היו מבחינת זווג דמנחה שהוא דינא קשיא ולכך נהרגו עיין שם, ולכך פָצְעוּ מֹחוֹ, כי ב' פעמים מוח [54] גימטריא ק"ח כמנין מנחה עם כולל האותיות וכולל התיבה [108].