אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים, שֶׁאֲפִלּוּ יְשׁוּעָה פָּרָה וְרָבָה בּוֹ (ישעיה מה, ח). יש להבין מאי לשון 'אפילו'? ועוד מה פריה ורביה שייך בישועה?
ונראה לי בס"ד דאף על פי שכל נס יכונה בשם ישועה, מכל מקום נס של פקידת עקרות ראוי לכנותו יותר בשם ישועה, והיינו דאם האשה עקרה אין שלום בינה לבין בעלה ורק הבנים עושים שלום בין איש לאשתו וכמו שנאמר (תהלים קכח, ו) 'וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל' נמצא הבנים הם שלום וראש וסוף יְשׁוּעָה אותיות יה שהם באיש ואשה, ששם י"ה ביניהם ובין אותיות אלו של איש ואשתו יש אותיות שו"ע שהם מספר שָׁלוֹם [376] לכן נס פקידת עקרות יכונה בשם ישועה דכיון דנפקדו איש ואשתו בבנים יש אצלם צירוף אותיות ישועה.
וידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה נג, ח) כיון שנפקדו שרה נפקדו כמה עקרות עמה, והטעם מפורש בספרי המפרשים ז"ל כיון שנפתח צינור של נס זה בפקידת שרה או רבקה אז נפתחו בנקל צינורות של נס כזה לכמה עקרות אף על פי שאינם ראויים לנס זה.
והנה כאן בירידת הגשמים נעשה ענין פקידת עקרה כי ירידת הגשמים הם ענין עיבור ולידה, וכמו שאמרו בגמרא דף וא"ו בגשם מאי לשון 'רביעה'? דבר שרובע את הקרקע, דאמר רב יהודה: מיטרא, בעלה דארעא הוא, דכתיב (ישעיהו נה, י) 'כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ', וכן אמר רב יהודה טבא לשתא דטבת ארמלתא', וכן אמר לקמן נאמרה עצירה באשה ונאמר עצירה בארץ ונאמר לידה באשה ולידה בארץ עיין שם. נמצא הארץ היא כדמיון אשה שמתעברת ביום הגשמים מן הגשם ויולדת אחר כך כשתוציא צמחה ולפי זה כמו שאמרו רבותינו ז"ל כיון דנפקדה שרה ורבקה נפקדו כמה עקרות מטעם האמור כיון דנפתח הצנור של שפע זה נפתח דוגמתו לאחרים, כן הענין כאן כיון שירדו גשמים לעולם שבהם מתעברת הארץ אז יהיה שפע כזה של עיבור גם בבני אדם שיהיו הנשים מתעברות מבעליהם וזה העיבור של האשה מבעלה שמתעברת ממנו בבנים נקרא בשם ישועה כדאמרן לעיל לזה אמר 'אֲפִלּוּ יְשׁוּעָה' שהוא שפע עיבור אשה מבעלה בבנים 'פָּרָה וְרָבָה בּוֹ' שיתרבה שפע זה אצל כמה בני אדם.
ועוד נראה לי בס"ד על ידי הגשמים יהיה בירור ניצוצי קדושה לעלות מן הדומם, ועל ידי זה יהיה עת רצון ויתייחדו הדודים למעלה בעולמות העליונים ואז נמשכין אורות המוחין הנקראים בשם ישועות, ולזה אמר 'אֲפִלּוּ יְשׁוּעָה' הוא אור המוחין 'פָּרָה וְרָבָה' בעולמות למעלה.
ונראה לי בס"ד דאף על פי שכל נס יכונה בשם ישועה, מכל מקום נס של פקידת עקרות ראוי לכנותו יותר בשם ישועה, והיינו דאם האשה עקרה אין שלום בינה לבין בעלה ורק הבנים עושים שלום בין איש לאשתו וכמו שנאמר (תהלים קכח, ו) 'וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל' נמצא הבנים הם שלום וראש וסוף יְשׁוּעָה אותיות יה שהם באיש ואשה, ששם י"ה ביניהם ובין אותיות אלו של איש ואשתו יש אותיות שו"ע שהם מספר שָׁלוֹם [376] לכן נס פקידת עקרות יכונה בשם ישועה דכיון דנפקדו איש ואשתו בבנים יש אצלם צירוף אותיות ישועה.
וידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה נג, ח) כיון שנפקדו שרה נפקדו כמה עקרות עמה, והטעם מפורש בספרי המפרשים ז"ל כיון שנפתח צינור של נס זה בפקידת שרה או רבקה אז נפתחו בנקל צינורות של נס כזה לכמה עקרות אף על פי שאינם ראויים לנס זה.
והנה כאן בירידת הגשמים נעשה ענין פקידת עקרה כי ירידת הגשמים הם ענין עיבור ולידה, וכמו שאמרו בגמרא דף וא"ו בגשם מאי לשון 'רביעה'? דבר שרובע את הקרקע, דאמר רב יהודה: מיטרא, בעלה דארעא הוא, דכתיב (ישעיהו נה, י) 'כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ', וכן אמר רב יהודה טבא לשתא דטבת ארמלתא', וכן אמר לקמן נאמרה עצירה באשה ונאמר עצירה בארץ ונאמר לידה באשה ולידה בארץ עיין שם. נמצא הארץ היא כדמיון אשה שמתעברת ביום הגשמים מן הגשם ויולדת אחר כך כשתוציא צמחה ולפי זה כמו שאמרו רבותינו ז"ל כיון דנפקדה שרה ורבקה נפקדו כמה עקרות מטעם האמור כיון דנפתח הצנור של שפע זה נפתח דוגמתו לאחרים, כן הענין כאן כיון שירדו גשמים לעולם שבהם מתעברת הארץ אז יהיה שפע כזה של עיבור גם בבני אדם שיהיו הנשים מתעברות מבעליהם וזה העיבור של האשה מבעלה שמתעברת ממנו בבנים נקרא בשם ישועה כדאמרן לעיל לזה אמר 'אֲפִלּוּ יְשׁוּעָה' שהוא שפע עיבור אשה מבעלה בבנים 'פָּרָה וְרָבָה בּוֹ' שיתרבה שפע זה אצל כמה בני אדם.
ועוד נראה לי בס"ד על ידי הגשמים יהיה בירור ניצוצי קדושה לעלות מן הדומם, ועל ידי זה יהיה עת רצון ויתייחדו הדודים למעלה בעולמות העליונים ואז נמשכין אורות המוחין הנקראים בשם ישועות, ולזה אמר 'אֲפִלּוּ יְשׁוּעָה' הוא אור המוחין 'פָּרָה וְרָבָה' בעולמות למעלה.