בן יהוידע על תענית · דף 10a

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִבְרֵאת תְּחִלָּה, וְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִבְרָא לִבְסוֹף. נראה אף על גב דאיכא פלוגתא חד אמר עולם מאמצעיתו נברא וחד אמר מצדדין נברא האי ברייתא אתייא גם למאן דאמר מצדדין נברא כי לכולי עלמא תחלה נברא בכח דוקא ואחר כך בפועל ומאן דאמר מצדדין נברא קאי על בריאתו בפועל כשנתגשם ונקרש ובבריאתו בכח התחיל מן ארץ ישראל.

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שׁוֹתָה בַּתְּחִלָּה, וְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בַּסּוֹף. הקשה גבורות ארי ז"ל, למה נקיט האי חלוקה? כי זה נכלל ונשמע מחלוקה דאחריה דקאמר 'אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שׁוֹתָה מֵי־גְּשָׁמִים וְכָל הָעוֹלָם מִתַּמְצִית' ואם כן מוכרח דארץ ישראל שותה תחלה! עיין שם.
ונראה לי בס"ד דמה שאמר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שׁוֹתָה מֵי־גְּשָׁמִים וְכָל הָעוֹלָם מִתַּמְצִית, הכונה על פי מה שאמרו לעיל (תהלים סה, י) 'פֶּלֶג אֱלֹקִים מָלֵא מָיִם' כעין קובה יש ברקיע שממנה גשמים יוצאין, ואמרינן נמי לעיל תניא מים העליונים במאמר הם תלויים ופירותיהם מי גשמים, ופירש רש"י: פירותיהם כלומר מזיעת המים שאינן נחסרין כלום כדכתיב 'פֶּלֶג אֱלֹקִים מָלֵא מָיִם' כל שעה שהקרן קיימת תמיד ופירותיהם מי גשמים עיין שם.
נמצא הגשמים הם מזיעה של מים עליונים וידוע כל נברא יש בו חלוקת פנים וחלוקת אחור וזיכוך חלק הפנים הוא רב עשר ידות על חלק האחור והזיעה של חלק הפנים דמים עליונים לוקחת ארץ ישראל וזו נקראת גשמים בסתם כי הם עיקר וזיעה של חלק האחור דמים עליונים קרי להו תמצית וזו לוקחת חוץ לארץ.
ברם הא קשיא דהא מזדמן מקומות בחוץ לארץ דשותין מי גשמים קודם ארץ ישראל? ונראה לי בס"ד דאמרינן בגמרא דראש השנה (ראש השנה יז:) דפסיקת הגשמים לצורך השנה כולה של כל העולם תהיה בראש השנה במדה ומשקל כפי זכות הדור עיין שם, ולפי זה יש לומר דביום ראש השנה פוסק הקב"ה גשמים תחלה לארץ ישראל ואחר כך פסיקה שנית לצורך חוץ לארץ, והכי קאמר 'אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שׁוֹתָה תְּחִלָּה' כלומר מן פסיקה ראשונה 'וְחוּץ לָאָרֶץ לְבַסּוֹף' רוצה לומר מן פסיקה האחרונה השניה ואין הכי נמי ירידת המטר על פני האדמה ירד לכל מקום בזמן הראוי לו.