ככר של הפקר. עיין בר"ן המגביה מציאה להקדש וכו'. ונראה היינו לבדק הבית אבל למזבח א"א להקדיש אם לא יהיה לו בעלים. ובזה א"ש בחולין קל"ט ע"א דפריך אמוקדשים ולא מוקי לה כגוונא דר"ן דשמעתין אע"כ משום דהתם מיירי בקדשי מזבח כמ"ש תוס' שם (קלח ע"ב) ד"ה יצא וכו' ע"ש. ובלא"ה נמי נ"ל דמאי דאמרינן התם אי דאגבהה וכו' כבר איחייב בשילוח לאו דוקא אלא פשוט שאסור להגביה להקנות להקדש דמשהגיע לשם חייב בשילוח ולאו דוקא להגביה אלא ה"ה משהגיע לד' אמות כבר נאסר להקדיש האם לפטור משילוח. דאלת"ה א"כ כל אדם כשמגיע לד' אמות קנה הקן ושוב ה"ל מזומן ויפטור משילוח אע"כ אסור לכוון לקנות האם בד' אמות וה"ה שלא להקדישה:
קריאה במקור
חידושי חתם סופר על נדרים · דף 34b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Chidushei Chatam Sofer, 1864-1908
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002036613/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: e5d7feef2f6c60fb98f076005f2f0562714d63a170fb001cc15f6a62188a5c3f