מהר"ן שפירא לעבד עברי האשר"י תמה בזה להוכיח ששמין דוקא בעבד כנעני ע"ש לדברי רש"י צ"ל דשמין אותו כך שאם היה רוצה היה מוכר את עצמו בעבד עברי לשש שנים ואח"כ היה חוזר ומוכר עצמו לשש ואח"כ היה חוזר ומוכר עצמו לשש שנים אחרות עד יום מותו כפי ערך שנותיו של אדם ובזה מיושב תמיהת הרא"ש:
ואע"פ וכו' או שור תחת שור וכו' ר"ל אם אנו באין ללמוד ולפרש לגמרי מתחת דכתיב גבי עין או תחת דכתיב גבי שור אז אין למידין אלא היכא דגמר דאיכא ג"ש דתחת תחת יכול לדון ואם לא גמר אין לו לדון משא"כ הכא דאין אנו באין לדון לגמרי דהא כבר פשוט הדין דאינו משלם אלא ממון ואין אנו באין ללמוד פי' הפסוק אלא שבאין למיסמך ליה אקרא הרשות ביד אדם לדון מעצמו ודו"ק ובספרי רי"ף החדשים טעה במקום הזה ב' טעות שפי' דהאי היינו לדון לגמרי הוא כמו שמתרץ וכאילו אמר א"נ ואח"כ הגיה [ובמקום] אלא תיבת אבל ופי' אבל היכא דגמר איכא ג"ש דתחת תחת ואיני יודע איזהו פי' שאינו יודע אי גמר מתחת שור או מתחת אשר עינה אז יכול לידון וכל דבריו לא שייכין לומר כלל דאם אין כאן אלא ספק בזה הלא ודאי יש ללמדו מתחת אשר עינה וכמו שמסיק רב אשי בגמ' והדרא קושיא לדוכתיה ואין להאריך בדבר שאינו: