חידושי אנשי שם על בבא קמא · דף 10b

מהר"ם
נראה לי חייב בעל הגחלת דכל שפושע באשו בענין שהכלב יכול ליטלה אע"פ וכו' עד שהרי כלבים ושרצים מצויין ג"כ ע"כ:

נ"ל שבא ללמוד מכאן כי היכי דגבי ניזק אע"ג דחד גופא הוא פלגינא נזקין מקטלא ה"נ גבי מזיק כגון שורו של ראובן שהזיק בגדיו של שמעון והמיתו ברשות המזיק פטור מן הנזקין והשור בסקילה וק"ו הוא ומה כופר וסקילה דשור דחד חיובא הוא פלגינא ליה ניזקין וקטלא לא כ"ש דהא תרי חיובי נינהו:
ומהר"ן שפירא
כתב ע"ז וז"ל ראיתי ברי"ף החדשים (זהו מהר"ם) שבא ומצא נפקותא לענין דינא ודבריו בעיני רחוקים דפשיטא ופשיטא הוא ההוא דינא שכתב ול"נ לפרש כוונת הנ"י שבא לתרץ למה איצטריך להשמיענו דפטור מכופר דפשוט הוא למ"ד דס"ל דכופרא ממונא הוא פשיטא דפטור ברשות המזיק דאמר תורך ברשותי מאי בעי ולמ"ד דס"ל דכופר כפרה הוא מ"מ קשה למאי איצטריך דהשור בסקילה הלא אפי' אם הרגו המזיק בעצמו נמי חייב מיתה וכמבואר בנ"י בעצמו. ע"ז אמר דבא להשמיענו דאפי' היכא וכו' וק"ל:

ראיתי מקשים דלמא התם מיירי בדלא אתרי במרייהו תלת זימני אבל בתר דאתרינהו ג' זימני אימא אף בעזי דרעיא שחטינהו להו ותירץ מהר"ל מלובלין שהיה הגי' בגמ' א"ל אביי זיל צנעינהו ולא כגי' הספרים שלנו בגמ' אימא להו למרייהו וכ"ה ברא"ש בספרים ישנים. וא"כ ע"כ מיירי בתר דאתרינהו תלת זימנא דאל"כ לא היה רשות בידו אפי' לאצנעינהו. והא דכתב הנ"י לעיל זיל צנעינהו אימא להו למרייהו וכו' היינו כפי משמעות הענין ואפשר שהיה כן גירסתו בגמ' ודו"ק: