בן יהוידע על יבמות · דף 121a

הַהוּא גַּבְרָא דְּטָבַע בְּאַגְמָא דְּסַמְקֵי, אַנְסִיב רַב שִׁילָא לִדְבִיתְהוּ. נראה לי בודאי דלא נכשל אותו צדיק דהשיאה ולא נבעלה כי שמע רב והפרישם או מה דבני ובני באו עדים וראו אותו שמת אך רב שילה התירה קודם שבאו עדים מטעם דחשב את האגם מים שיש להם סוף.
ובספר ויען אברהם (דף סב) כתב ששמע בענין אחד של עיגונא דאתתא שהיו חולקים בו מרן ז"ל ומור"ם ז"ל ומרן אסר ומור"ם התיר שהביא ראיות להתיר ופלפל בחכמה וכתב מור"ם ז"ל רשות שתנשא וגילה המגיד למרן ז"ל דבו ביום שכתב מור"ם הרשות שתנשא מת הבעל במקום אחד שהיה חי ומרן שאסר כיון אל האמת לאוסרה אך הקדוש ברוך הוא לא הביא תקלה על ידי מור"ם שמת הבעל ביום שכתב לאשה מעשה בית דין של רשות שתנשא עיין שם.
וכתב שם כזאת אירע להגאון חקרי לב שכתב פסלקא דעתך להתיר בראיות עצומות ומה דבני ובני הקול נשמע שהבעל חי ונתן הגאון חקרי לב הודאות להשם יתברך שלא באה תקלה על ידו.
עוד שמענו מעשה שהיה בזמן הרב ראשון לציון מהר"ם סוזין ז"ל שהתירו הבית דין בירושלים ליבמה שתתייבם אך הרב מהר"ם סוזין ז"ל היה לבו נוקפו ולא הסכים להתיר והבית דין עשו כהוראתן ונשאת לאחיו ואחר כך בא הבעל ותהום כל העיר.
עוד שמענו בזמן הגאון משנה למלך התירו רבני קושטא לעגונה שתנשא והגאון משנה למלך ז"ל היה לבו נוקפו ולא הסכים שתנשא והבית דין עשו מעשה כהוראתם ואחר כך בא הבעל ונגלה על ידי מעשה נורא הפלא ופלא. יהא רעוא שלא יכשלו חכמי ישראל בדברים אלו וכיוצא בהם ושלום על ישראל!

אָמַרְתִּי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה: כַּמָּה גְּדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים. הגם דרבי עקיבא בדידיה הוה עובדא כזאת והיה לו לומר זה משעת מעשה שלי, עם כל זה איכא הפרש טובא בין עובדא דידיה כי נשברה הספינה ונזדמן לו דף של ספינה ואם כן יש לדון דאם עדים ראו שטבע ולא היה שם לא דף ולא ספינה למה אשתו אסורה? אך במעשה דרבי מאיר שהגלים טרדוהו שזה מצוי תמיד לכך אמר 'כַּמָּה גְּדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים' ופשוט.
מיהו עדיין יש להקשות למה הזכיר חלוקה דמים שיש להם סוף דזו פשיטא דמותרת? ונראה לי בס"ד לפי טעותו דרב שילה באגם דקוו וקיימי דיש לחשוב זה כמים שאין להם סוף יש להקשות דהוה ליה למימר כהאי גונא נמי מותרת ולמה החליטו ואמרו דאינה מותרת אלא רק במים שאין להם סוף?
אך מהאי עובדא דרבי מאיר שאמר לו 'גַּל טְרָדַנִי לַחֲבֵרוֹ' נמצא אפשר להיות כן על ידי גלי הים ולכן לא התירו חכמים באגם דאימור גלי השפילוהו וגם בעובדא דרבי עקיבא דאמר עלה רבן גמליאל 'כַּמָּה גְּדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים' נמי אתי שפיר דהא אמר לו 'כָּל גַּל וְגַל שֶׁבָּא עָלַי נִעְנַעְתִּי לוֹ רֹאשִׁי' משמע דאם לא היה מנענע ראשו היו הגלים נושאין אותו ואם כן באגם נמי שייך לומר גלי אשפלוהו ולכן גדולים דברי חכמים שאמרו אין היתר אלא במים שאין להם סוף ולא זכרו בהיתר גם את האגם דמייא קוו וקיימי.