מראה הפנים על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 8 · הלכה 1 · Segment 5

ובלבד במשתמש בה. וכן קאמר רבי יוחנן בבבלי דף ע"ח לפי שאין אדם מקפיד על מקום קלתה כדפי' רש"י ז"ל מפני שמיוחדת לתשמישה תמיד והתוס' שם בד"ה מקום חיקה קנוי לה כתבו וא"ת פשיטא דהא חיקה הוי ממש כידה ותירצו דרבי יוחנן קשורה ותלויה בעי ומיירי כשבגדיה נגררין בארץ והשתא אי לאו טעמא דמקום חיקה קנוי לה לא הוי מהני מידי כיון דאינה קשורה ותלוי ע"כ ולפי דבריהם דרבי יותנן לא פליג אהאי מ"ד דבעי התם קשורה ותלויה אלא דמוסיף דבמקום שאינה קשורה ותלויה נמי מהני מטעמא שאין אדם מקפיד ונ"מ היכא דידעינן ודאי דהבעל מקפיד על מקום קלתה בעינן קשורה ותלויה אבל לא משמע כן מהסוגיא אלא דרבי יוחנן פליג וכדמשמע נמי מסוגיא דהכא דגריס הא דר"ל בקשורה לה אחר דברי רבי יוחנן. והא דקשיא על מקום חיקה פשיטא י"ל דה"ק כמו שמקום חיקה קנוי לה כך מקום קלתה קנוי לה דמסתמא הבעל לא מקפיד ואפי' מקפיד בטלה דעתו אצל כל אדם כמו שהוא במקום חיקה וכן נמי לאשמעינן דדוקא מקום קלתה וכה"ג דדומין למקום חיקה אבל לא בשאר כלים שלה ולפ"ז אין חילוק לרבי יוחנן בין קשורה ותלויה או לא ולא חיישינן לקפידא לעולם וכן נראה מסתימת דברי הרמב"ם בפ"ה הלכה ה' שכתב עד שיגיע הגט לידם או לחיקה או לכלי מן הכלים שלה שאין הבעל מקפיד על מקומו כגון צלוחית או כפיפה קטנה או כיוצאי בהן ע"כ והיינו נמי כדפרישית דדייקינן מדברי רבי יוחנן דדוקא באלו הכלים קאמר: