מראה הפנים על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 3 · הלכה 7 · Segment 2

כלום אמר ר' יוסי אלא בקיים. בבבלי דף ל' מפרש רב במכרי כהונה ולויה ושמואל אמר במזכה להן ע"י אחר ועולא מוקי לה כרבי יוסי כולהו כרב כו' כעולא נמי לא אמרי כיחידאה לא מוקמי והרמב"ם בפ"ו מהל' מעשר הל' ו' פסק כרב ושמואל שכתב ומזכה להן ע"י אחר לאותו כהן ולוי או עני שהלוו' ואם היו רגילין ליטול ממנו והוא רגיל שלא יתן אלא להן אינו צריך לזכות ע"י אחר והכ"מ לא נתן טעם שם למה לא פסק כר' יוסי שהרי הוא בעצמו פסק בפ"ט מהלכות בכורים כר' יוסי עשו שאינו זוכה כזוכה וצ"ל דסמיך אדהכא דלא דמי דלא אמרינן עשו שאינו זוכה כזוכה אלא בשכבר בא חליפיו ביד כהן וכן בההיא דהשוכר את הפועל למחצה לשליש ולרביע פסק בפ"ד ממתנות עניים כר' יוסי ילקט בנו אחריו מטעמא דקאמר התם עניים גופייהו ניחא להו כו' כתירוץ התוס' שם ד"ה ואמר שמואל ע"ש. ומשמע נמי מדבריו דהא דקאמר בגמרא במכרי כהונה ולויה לאו דוקא אלא אעני נמי קאי והכא דחי לה ויש מכר לעני ויש לפרש הא דהכא דתירוצא הוא ויש מכר לעני שמצינו גם בעני כן במי שרגיל ליתן לו מעשרותיו:

הא משלו מפריש. אפילו בשלא הלוהו ע"מ כן ובבבלי לא נחית להאי דיוקא וכן הרמב"ם העתיק התוספתא כפשטה בפ"ו ממעשר הלכה כ' ולא כתב מזה כלום ואפשר דס"ל דהיינו הך והא דקתני ע"מ כן לאו דוקא. אלא דיש לדון לענין חזרה דלמאי דדייק הכא לקמן דמלוה אינו יכול לחזור בו מדקתני וזכה העני במה שבידו ומשום דמתחלה הלוה על מנת שלא לפרוע אפשר לחלק בהא דאם לא הלוהו ע"מ כן אלא שאח"כ אמר לו להפריש איכא למימר דיכול המלוה לחזור. ולטעמא דמפרש בבבלי דכהן בבה"ב חוזר משום דלא משך הימנו הפירות כדתנן נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות יכול לחזור בו אבל בה"ב בכהן אינו חוזר כדפירש רש"י משום דאין לו למשוך ממנו כלום או מצי הדר ביה אפשר נמי לומר דבכה"ג שלא הלוהו מתחילה ע"מ כן לא מיקרי נתינת מעות על הפירות ובה"ב בכהן נמי חוזר: