אין כשר אלא זה. כלומר דהוא כשר יותר ואפילו הוא ואחד מעידין על החתימת השני נמי כשר כרב אשי בבבלי וכן הסכימו כל הפוסקים אלא באני הוא עד השני הוא דפסול כדקאמר ר' אבא והתם קאמר טעמא משום דאו כולו בקיום הגט או כולו בתקנת חכמים וכתבו התוס' דתרווייהו צריכי דאי מטעמא או כולו כו' אכתי איכא למיקשי מי איכא מידי דאילו אמר בפני נחתם כשר ומשום דאמר אני הוא עד השני פסול ואי מטעמא דהכא אין זה נוגע בעדות ממש ע"כ וטעמא דהא אשכחן בעלמא דלא חשיב נוגע בעדות בכה"ג כדאמרינן פ"ב דכתובות גבי שנים החתומין על השטר ומת אחד מהן שצריך שנים מן השוק להעיד עליו ואי ליכא אלא חד אמר אביי ליכתוב חתימת ידיה אתספא ושדי ליה בבי דינא ואזיל איהו והאי ומסהדי אאידך והרשב"א ז"ל הניח בצ"ע על טעמא דהכא דמ"ש דהתם לא מחזקינן ליה כנוגע בעדות ולענ"ד היינו כוונת התוס' שכתבו דאין זה נוגע בעדו' ממש ולפיכך צריך נמי לטעמא דאו כולו בקיום הגט:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 7d683d061362c5fcda0e862379add61072616546f6ca41a5c17dedb895f014d4