מראה הפנים על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 3 · הלכה 3 · Segment 3

תני בר קפרא אפי' הניחו בן מאה שנה. בבבלי דף כ"ח אמר רבא ל"ש אלא זקן שלא הגיע לגבורות אבל זקן שהגיע לגבורות לא איתיבי' אביי המביא גט והניחו זקן בן מאה שנה (כך היא גי' הרשב"א ז"ל ובספרים שלפנינו אפי' בן מאה שנה נותנו לה בחזקת שהוא קיים תיובתא ואב"א כיוו דאיפליג איפליג ופי' רש"י ז"ל אפליג ואינו כשאר האדם להיות קרוב למות אבל בן שמונים ואחת או יותר עד תשעים קרוב למות הוא נראה שהוא ז"ל מפרש הא דקאמר בן מאה לאו דוקא דכאלו מת נחשב הוא אלא מבן תשעים עד מאה כיון דאיפלג אפליג ולפיכך פי' עד תשעים קרוב למות הוא וכן משמע מהב"י סי' קמ"א שכתב על דברי רמ"ה שהביא הטור שם ודוקא בזקן שהוא פחות מבן פ' או מבן ק' שנים ולמעלה אבל מבן פ' עד בן ק' לא. וז"ל והרמ"ה רצה לחוש לכתחילה למימרא דרבא וכשינוייא דאב"א ומפרש בן פ' ובן ק' כפשוטה ושלא כדברי רש"י עכ"ל. והרשב"א ז"ל פסק כאביי דלא סמכינן אהאי שינוייא והביא ראיה מדקאמר הכא אפילו הניחו בן מאה שנה משמע דטעמא לאו משום דאיפלוג דא"כ מאי אפילו אדרבה כשהגיע למאה טפי עדיף עכ"ל (ולגי' רש"י ז"ל ולפירושו דגריס בגמרא אפילו ה"ק מבן פ' עד צ' חוששין ומני עד ק' כיון דאיפלג איפלג והיינו אפילו) וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפרק ו' מה"ג הלכה כ"ח שכתב הניחו זקן סתם ולא חילק כלום: