בתחילה הוא חייב מיתה ולבסוף בתשלומין. ובבבלי מפרש אליבא דרב דאמר התם מנסך ממש כגון שהגביהה ומשעת הגבהה הוא דקנייא ליה וחייב בתשלומין ומתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך והכא אפילו למ"ד הגבהה צורך ניסוך הוא קאמר דחייב אם ניסך ועירב כדכתבו התוס' שם והא דמותיב הכא ר' אבא הגע עצמך כו' לאו משום דלא מתחייב בתשלומין בכה"ג היכא דחיוב מיתה קדים אלא משום דלא חשיב ליה אין באין כאחד כהאי דשמעינן מהדליק גדיש בשבת דפטור אבל בעלמא היכא דחיוב מיתה קדים ודאי מתחייב בתשלומין הוא כמו אם חיוב תשלומין קדים כדמוכח מהרבה מקומות בש"ס וכדכתב הרמב"ם ז"ל בהדיא בריש פרק ג' מהל' גניבה:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 5 · הלכה 5 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 7d683d061362c5fcda0e862379add61072616546f6ca41a5c17dedb895f014d4