מראה הפנים על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 5 · הלכה 3 · Segment 4

ראובן גזל שדה משמעון כו' ולא הפסיק לכתוב טרפו עד שמת. ע"כ בשנפלה להגזלן בירושה מיירי כדפרישית ופליגי הכא אם יכול ראובן להחזיר מעותיו ללוי ולעכב שדה לעצמו או לא אבל בפ' שנים אוחזין שם דף ט"ז פשיט ליה דירושה ממילא היא ולא טרח אבתרה ולא שייך לומר לאוקמי קמי לוקח הוא דבע' והילכך הוי כיורש דעלמא וחוזר וגובה ונותן מעות ללוקח. ולפי הך גי' שלפנינו ר' מנא ור' יוסי בר' בון אדלעיל קאי וצריך להגיה בדברי ר' יוסי בר' בון דל"ג דראובן כדפרישית ואי דלא מסתפינא אמינא דחסר כאן מהגי' וצ"ל קודם הא דרבי מנא חזר ולקחה א"ר מנא כו' ומילתא אחריתא היא שאם חזר הגזלן ולקחה מהבעלים ראשונים אם אמרינן לאוקמי קמי דלוקח הוא דקבעי או לא וקאמר ר' מנא מסתברא דאינה אלא של ראובן דהמכר ראשון בטל דמילה דלא דידיה כו' ור' יוסי בר' בון לא פליג אלא דקאמר נמי לא מסתבר' דלאו דלוי הוא אנא דראובן משום דראובן יכול למימר ליה האי כו' כלומר לא לפניך נתכונתי לעמו' המקח בטוב שלקחתי מבעלים הראשונים. ואפ"ה לא פליגא האי שיטתא אשיטת הבבלי דקאמר התם דאם חזר ולקחה מהבעלי' הראשוני' ודאי לאוקמי קמיה דלוקח הוא דבעי דשאני התם דבסתם מיירי ומסתמא אמרינן ניחא ליה דליקו בהימנותא דלא לקריוה גזלן אבל הכא מיירי שאומר בפירוש שחוזר בו מהמכר ורוצה לעכבה לעצמו ולהחזיר לו מעותיו ודמיא להא דאמר התם עד אימת ניתא ליה דליקו בהימנותי' עד דמתחילין יומי אכרזת' שאם לא קנאה עד שתבע הלוקח את הגזלן שמכר לו שדה שאינו שלו ונתחייב לשלם והתחילו ב"ד להכריז על נכסי הגזלן להגבות מהם ללוקח ואח"כ קנאה הגזלן מהנגזל לא נתקיימה ביד הלוקח ויכול הגזלן לתת לו מעותיו ולהוציא מידו: