חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 10 · הלכה 6 · Segment 2

או שאמר לו אל יהא לך פירעון אלא מזו. עד סוף הסוגיא מבואר היטב בחיבורי שו"ת רידב"ז סי' ט"ו וסי' כ"ג עי"ש ופי' כמ"ד לכתובה ולתנאין. הוא גבי המגרש את אשתו והחזירה ע"מ כתובתה הראשונה מחזירה פליגי בזה אמוראי אם גם לתנאי כתובה חוזרת וחוזרת לכמו שהיתה מתחלה או לא דאינה חוזרת רק לכתובה גופה אבל לא לתנאי כתובה וה"פ בירושלמי הכא פישר מן הראשון אין בע"ח מאוחר יכול לטרוף ממנו דהוי כמו שקנה מבע"ח ראשון ופירש הרמב"ן ז"ל במס' כתובות אע"ג דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה מ"מ כשמסלקו מן השיעבוד הוי כמו שקנה ממנו דהו"ל כמו שהגבה אותו וחזר ולקחה ממנו עכ"ל ז"ל על זה פריך ר"י ולא כתב דאקני הא אף דיקנה ג"כ קני ולו יהא חשוב כאילו לקח ממנו מאי הוי הא דאקני ג"כ שפיר דמי ע"ז משני דאיירי ביורש א"נ דאפילו בלוקח בההיא דלא כתב דאקני וס"ל להירושלמי דאקני לאו ט"א הוא א"נ אפילו דאקני הי' ט"ס מיירי שכתב לבע"ח שני אין לך פירעון אלא מזו וכיון שכן אין לו שיעבוד על דאקני דהא אין לו פירעון אלא מזו וע"ז א"ר מתני' אתיא כמאן דאמר לכתובה ולא לתנאין אבל כמאן דאמר לכתובה ולתנאין הא חזירה כיון דסבירא ליה כשחוזרת לבעלה חוזרת כמו בראשונה עם כל התנאין אם כן פשיטא כשחוזרת השדה להלוה אינו נופל השיעבוד דהא חוזרת לאיתנו הראשון כמו שהי' קודם הטירפא. ופי' המפרשים זכרונם לברכה בהא דלכתובה ולתנאין אינו מובן ובאמת הוא כדפירשנו וכן איתא במסכת דמאי פ"ו גבי בן לוי שמכר שדה לישראל על מנת שהמעשרות שלו כ"ז שהשדה זו בידיו מכרה וחזר ולקחה ממנו תלי הירושלמי גם כן בלכתובה ולתנאין או לכתובה ולא לתנאין דלמאן דאמר לכתובה ולתנאין חוזרת בידו כמו שהיתה קודם המכירה וכן ראיתי בנו"י ז"ל שפירש כן וכן האמת לאמיתה ודוק: