חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 4 · הלכה 1 · Segment 4

עד כדון דברים הבאים מחמת הביאה חבל בה כו' מיסבר סבר רשב"ל שמעשה ידי' שלה עד שתיבגר ר' יוחנן אמר מבגורה ואילך. פי' דאיתא בתוס' ז"ל בדף מ"ג ע"ב דפלוגתתן הוא אם שייך לאב אפילו מה שנפחתת מנערות ואילך דר' יוחנן סבר דשייך לאב כיון דנעשה לה בעודה ברשות האב אבל הפחת שעד שעת נערות שייך לאבי' לד"ה ותירוץ ב' מסקו בתוס' ז"ל התם דפליגי אפילו בהפחת שעד שעת בוגרת דאם דווקא קידושין שייך לאב אבל לא פחת קידושין עיי"ש ועפ"ז יתבאר הירושלמי דה"פ דר"י סבר לאבי' ורשב"ל סבר לעצמה ומשמע דלרשב"ל לעולם לעצמה ולר"י לעולם לאבי' א"כ לרשב"ל דס"ל לעצמה מיסבר סבר רשב"ל דמעשה ידיה אפילו עד שעת בוגרת לעצמה ולשיטת ר' יוחנן דס"ל לאבי' אפילו מבגורה ואילך לאבי' כיון דנעשה לה בעודה ברשות האב וה"פ דשאיל הגמ' מיסבר סבר רשב"ל שמעשה ידיה שלה עד שתבגור ור"י אומר מבוגרה ואילך וזה שאלת הגמ' אם לשיטת רשב"ל לעולם שייך לעצמה ולשיטת ר"י לעולם שייך לאבי' ע"ז קאמר ר' אבין בשם ר' הילא עד שעת בוגרה פליגין אבל מבוגרה ואילך כו"ע מודיי שהן של עצמה ואפילו ר"י מודה מתניתא מסייעא כו' לדין כפי' הפ"מ ז"ל ודוק: