במשנה ומצטרפין לכזית. וכ' הרע"ב וה"ה בה' מיני דגן כו'. ואתרווייהו קאי. ולא מחוור דיותר ה"ל למתני' שם כמו ששנה אבל לא בטבל כו' והכא סמיך אדהתם והר"ן נתן טעם אחר בזה ע"ש. ול"נ משום דתנן בפ"ג דחלה מ"ז העושה עסה מן החטים ומן האורז כו' ויוצא בה יד"ח בפסח. ולרוב הפוסקים בכזית בלבד יוצא. עי' בהגר"א סי' תנ"ג ולכן לא תני בהם ומצטרפין דהוה משמע דה' המינין לחוד ולא זולתם:
קריאה במקור
רש"ש על פסחים · דף 39a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בגמרא רבי יהודה אומר אף עולשי כו'. כצ"ל:
גמ' ואמר רבא מאי חסא כו'. כ"ה ברא"ש ומלות מאי חזרת חסא ליתא:
גמ' מה מרור זה כו' אף מצרים כו'. עפרש"י אבל בירושלמי איתא מה חזרת תחלתה מתוק כו' כן עשו המצריים כו' בתחלה במיטב הארץ כו':
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 128caec14094fb7a01fd43f6c12176791b7d0ab92b08c425c2ac3c9bffcd8567