רש"י ד"ה ואם ימעט. מהיות משה שאין לו כו' ולקח כו'. משמע שמפרש דמהיות משה שב אלמעלה והוא גם כן מנושא הענין והנשוא הוא ולקח כו' אבל מלשון הגמרא לקמן משמע דמהיות משה הוא הנשוא ור"ל דתהא מהוה עצמך או השה (לכ"ח כדא"ל) משה וכ"מ מפירושו בתמורה בלתי הוספת הצ"ק:
קריאה במקור
רש"ש על פסחים · דף 90a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
תוספות ד"ה החיה. תימה כו'. ואנכי תמה על תמיהתם דמקרא לא מוכח אלא שרשאי להמנות אחרים אף אחר שהקדישו אבל מ"מ י"ל דדוקא היכא דהאחרים לא הקדישו המעות עדיין עיין בדבריהם לעיל בס"ד הסמוך:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 128caec14094fb7a01fd43f6c12176791b7d0ab92b08c425c2ac3c9bffcd8567