רשב"ם ד"ה לית הלכתא כתד"ר. וכיון דאמר ה"ל ונברך אסור למישתי עד לאחר בהמ"ז. מבואר להדיא כמ"ש הרא"ש בשמו ס"י ודלא כמ"ש התוספות בשמו (לעיל ר"ד קב) עד דברכיתו בפה"ג וד"ז נעלם ממהרש"א שם:
קריאה במקור
רש"ש על פסחים · דף 103b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
רשב"ם ד"ה ודעתיה. והא דקאמר רבא ל"ג כו'. כצ"ל ומלת ליה נ"ל למחוק ור"ל לאפוקי מגי' לא סבר ליה למר הא דקאמר רבא אבוקה כו' ועיין גי' הרי"ף:
תוספות ד"ה [רב אשי] . וי"ל דהגדה והלילא נמי הוי הפסק כו'. נ"ל דזהו לשיטת הרי"ט (לעיל קב) בתד"ה ועקרו אבל למאי שדחו שם דבריו גם בכאן אצל"ב על כוס ב' ועל כוס אחרון וכ"פ הרא"ש סימן כ"ד:
בא"ד וגם נראה לברך אחר כל ד"כ עה"ג כו'. לכאורה זה סותר למש"כ בדבור שלפניו (ולעיל קא ב) בד"ה כשהן:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 128caec14094fb7a01fd43f6c12176791b7d0ab92b08c425c2ac3c9bffcd8567