רשב"ם ד"ה קשיא לר"ח. עי' רש"א ואני אומר דמש"כ ברשב"ם לעיל בד"ה אבל דברים הואיל ולא בירך אחריהן כו' הוא הוספה מאיזה תלמיד ע"פ פירוש רש"י והר"ן. וכן התוספות לא העתיקו זה ותדע דאל"כ ל"ל לדחוקי במאי דאיתותב ריו"ח כיון דאמר אף יד"י יצאו וזה ודאי שלא שתו כאו"א שיעור הטעון ברכה לאחריו וא"כ הוה כדברים שאט"ב לאחריהן במקומן וכן יפלו כל הקושיות שהקשו התוספות עליו אלא ברור בעיני דל"ג זה בפירושו. וע"כ הטעם בדברים הטעונים כו' הוא משום חשיבותם וא"כ אזדא לה קושיית הרש"א דלר"ח אה"נ דא"צ ברכה למפרע כיון דלקיבעא קמא הדר. וכמו דס"ל לת"ק דר"י אשר ר"ח ס"ל כוותיה:
קריאה במקור
רש"ש על פסחים · דף 101b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
תוס' ד"ה כשהן. וכן פי' רשב"ם כו' עד דברכיתו בפה"ג. עי' רש"א ועמש"כ (לקמן קג ב) ברשב"ם ד"ה לה"ל כתד"ר:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 128caec14094fb7a01fd43f6c12176791b7d0ab92b08c425c2ac3c9bffcd8567