כתוב בספר המאור איתמר בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין וכו' כתב עלה הרי"ף ז"ל מתחלה בהלכות הלכתא כרב הונא ולבסוף חזר בו וצוה להגיה בהלכות והלכתא כוותיה דר"ח דסוגיין כוותיה וה"ר אפרים ז"ל הכריע כדברי הרב הראשונים וכו' דליכא דמכחיש ליה:
אמר הכותב זכיתי בהלכה זו לנוסחא הראשונה מוגהת בטהרת הקדש מכתיבת המחבר ז"ל וכך היה כתוב בה חזינן מאן דפסק כר"ח ואנן לא ס"ל הכי דרב הונא רבו של ר"ת ואין הלכה כתלמיד במקום הרב הלכך הלכתא כרב הונא וגבי קושיא דליהמניה לשליש כתיב באותו נוסחא ואי קשיא לך הך קמייתא דאמרי' שליש לא מהימן ואע"ג דקא נפיק גיטא מתותי ידיה והכא אי נפיק גיטא מתותי ידיה נאמן התם בעל קא מכחיש ליה הלכך איתרע ליה שלישותו והכא בעל קא מהימן ליה עד כאן דבריו הראשונים והרי תלמידיו מתגדרין עליו במחקין שלו ומכל מקום הדבר ראוי להחמיר:
אמר הכותב זכיתי בהלכה זו לנוסחא הראשונה מוגהת בטהרת הקדש מכתיבת המחבר ז"ל וכך היה כתוב בה חזינן מאן דפסק כר"ח ואנן לא ס"ל הכי דרב הונא רבו של ר"ת ואין הלכה כתלמיד במקום הרב הלכך הלכתא כרב הונא וגבי קושיא דליהמניה לשליש כתיב באותו נוסחא ואי קשיא לך הך קמייתא דאמרי' שליש לא מהימן ואע"ג דקא נפיק גיטא מתותי ידיה והכא אי נפיק גיטא מתותי ידיה נאמן התם בעל קא מכחיש ליה הלכך איתרע ליה שלישותו והכא בעל קא מהימן ליה עד כאן דבריו הראשונים והרי תלמידיו מתגדרין עליו במחקין שלו ומכל מקום הדבר ראוי להחמיר: