א"ר מתניא בלימודת להיות מפרשת אחד מארבעים ושמונה כו'. — צ"ל: בלימודת להיות מפרשת אחד מעשרים וארבע (פי' הא דתנן נטמאת מזידה אחד מכ"ד היינו כשעשתה עיסה לעצמה שדינה להפריש אחד מכ"ד ונטמאה מזידה בזה יש לחוש שטימאה מזידה כדי שלא תצטרך להפריש אלא אחד ממ"ח לפיכך קונסין אותה להפריש אחד מכ"ד שלא תהא החוטאת נשכרת) אבל בלימודת להיות מפרשת א' מארבעים ושמונה (פי' כגון שעשתה למכור בשוק) לא בדא מתניתא אמרה כן כדי שלא יהא חוטא נשכר (פי' ובאופן זה שעשתה למכור בשוק אפי' תפריש בטומאה אחד ממ"ח לא תהא נשכרת, והמפרשים נדחקו לפרש כנוסח שלפנינו וכבר כתב בניר שאין פירושם מחוור ע"ש וע' גירסת ר"ש וגם פירושו דחוק).
קריאה במקור
שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי חלה · פרק 2 · הלכה 3 · Integer 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1940
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020672990205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 822d6a9a3f0113c884e12dc8b4143ca8a062d6c19e94cc8ad6fb1eb5e7e871d0