בן יהוידע על בכורות · דף 58a

בֶּן עַזַאי אוֹמֵר: כָּל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל דּוֹמִים עָלַי כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם, חוּץ מִן הַקֵּרֵחַ הַזֶּה. נראה לי בס"ד דידוע דחכמי ישראל היו מתרעמים על בן עזאי שלא נשא אשה להרבות זרע בישראל כמו שאמרו בגמרא דאמרו על זה אתה נאה דורש ואין נאה מקיים (יבמות סג:) וידוע דהשום מרבה הזרע אבל לא קליפתו ולזה אמר 'כָּל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל דּוֹמִים עָלַי' לא אמר דומים בעיני אלא אמר דומין עלי, כלומר דומין בדעתם לומר עלי שאני דומה 'לְקְלִפַּת הַשּׁוּם' כמו דקליפת השום אינו מרבה הזרע כי אם רק השום מרבה הזרע כן אני דומה לקליפתו שאין אני מרבה זרע בישראל שלא נשאתי אשה כדי שאביא בנים וירבה זרע ישראל, והם טועין בדבר זה שבאמת אני מרבה זרע בישראל שאני מוליד נשמות על ידי לימוד שלי שהם אין יכולים לעשות כמותי בדבר זה 'חוּץ מִן הַקֵּרֵחַ הַזֶּה' הוא רבי עקיבא שהוא יודע ומבין בדבר זה שגם הוא עוסק כמוני ומוליד כמוני יודע הוא שאין אני כקליפת השום אלא כמו השום שמרבה הזרע כן אני מוליד נשמות הרבה ומרבה זרע ישראל. והא דקראו 'קֵּרֵחַ' שזכה להשיג כל תורה שבעל פה שהיא ח' דרגין ולעשות לה קירוי וזהו קרח - קר ח' היא תורה שבעל אשר פה מוצאה מצא חיים.