האוכל נבלה ביוה"כ פטור. פרש"י ז"ל פטור מיוה"כ, דאי נמי נתנבלה ביוה"כ לא חל עליה דמעיקרא נמי אסיר' משום אבר מן החי ואיכ' למידק הא איסור בת אחת הוא דכי פקע מינה איסור אכר מן החי חל עליה איסור נבלה ויום הכפורים בבת אחת כההיא דאמרי' ביבמו' ד' ל"ב ע"ב גבי זר שאכל מליקה דמעיקר' אחייבה ליה במעילה ולא אתו איסור נבלה וזר חיילי עליה כי מליק לה והזה דמה נראית לכהנים ואין בה משום מעילה וחלו עליה איסור נבלה ואיסור זרות ואפי' לר' שמעון ומ"ש הכא.
ואחרים פירשו דפטור מן האחרון קאמר כלו' שאם נתנבלה ערב יום הכפורים פטור מיוה"כ ואם נתנבלה ביוה"כ פטור מנבלה ורבנן פליגי עליה ואמרי שאם נתנבלה בערב יוה"כ אתי איסור חמור דיוה"כ וחייל על איסור קל של נבלה וכן עיקר ובמס' נזי' ד' ד' ע"א אשכחן בנסחי האוכל נבלה ביוה"כ אינו חייב אלא על אחת ומה שפי' הראב"ד ז"ל משום דמנבלה כי אכל כזית מחייב ומשום יוה"כ אינו חייב אלא עד ככותבת איני יודע מה הוא שעל ככותבת מיהת איסור יוה"כ קדים אם נתנבלה ביוה"כ והאיסור הקודם בגופו של איסור שהוא חל על האדם קא אמרינן בכל מקום ולא שיעורין.
ומה שאמר משום דהאי גבר' מכי אייתי ב' שערות איתחייב ליה בנבלה אבל לא ביום הכפו' עד יוה"כ אינו נכון שאינו דומה למה שאמרו בפ' ד' אחין (יבמות ד' ל"ג ע"א) כגון שאייתי שתי שערות בשבת דהתם בשום איסור לא איחייב עד שיביא שתי שערות אבל בהביא שתי שערות נתחייב בהן ואפי' איסור יוה"כ חל עליו מעתה כשם שחל עליו איסור הנבילה אע"פ שלא נתנבלה אלא ביוה"כ לפי דבריך ואי דמיא לשבת ויוה"כ דמיא דאיפליגו בה תנאי [חולין ק"א ע"ב] אי איסור חל על איסור או לא ואע"פ שחל על האדם איסור שבת שפגע בו תחלה קודם יוה"כ אלא שיש לבעל הדין לחלק ביניהם דשאני איסור נבלה שבידו לנבלה לפיכך חל עליו מעכשיו אבל יוה"כ עד שיפגע בו ואין זה נכון וכבר פירשתי שם בפ' ד' אחין שאפי' איסור נבלה לא חל עליו עד שנתנבלה זו:
ואחרים פירשו דפטור מן האחרון קאמר כלו' שאם נתנבלה ערב יום הכפורים פטור מיוה"כ ואם נתנבלה ביוה"כ פטור מנבלה ורבנן פליגי עליה ואמרי שאם נתנבלה בערב יוה"כ אתי איסור חמור דיוה"כ וחייל על איסור קל של נבלה וכן עיקר ובמס' נזי' ד' ד' ע"א אשכחן בנסחי האוכל נבלה ביוה"כ אינו חייב אלא על אחת ומה שפי' הראב"ד ז"ל משום דמנבלה כי אכל כזית מחייב ומשום יוה"כ אינו חייב אלא עד ככותבת איני יודע מה הוא שעל ככותבת מיהת איסור יוה"כ קדים אם נתנבלה ביוה"כ והאיסור הקודם בגופו של איסור שהוא חל על האדם קא אמרינן בכל מקום ולא שיעורין.
ומה שאמר משום דהאי גבר' מכי אייתי ב' שערות איתחייב ליה בנבלה אבל לא ביום הכפו' עד יוה"כ אינו נכון שאינו דומה למה שאמרו בפ' ד' אחין (יבמות ד' ל"ג ע"א) כגון שאייתי שתי שערות בשבת דהתם בשום איסור לא איחייב עד שיביא שתי שערות אבל בהביא שתי שערות נתחייב בהן ואפי' איסור יוה"כ חל עליו מעתה כשם שחל עליו איסור הנבילה אע"פ שלא נתנבלה אלא ביוה"כ לפי דבריך ואי דמיא לשבת ויוה"כ דמיא דאיפליגו בה תנאי [חולין ק"א ע"ב] אי איסור חל על איסור או לא ואע"פ שחל על האדם איסור שבת שפגע בו תחלה קודם יוה"כ אלא שיש לבעל הדין לחלק ביניהם דשאני איסור נבלה שבידו לנבלה לפיכך חל עליו מעכשיו אבל יוה"כ עד שיפגע בו ואין זה נכון וכבר פירשתי שם בפ' ד' אחין שאפי' איסור נבלה לא חל עליו עד שנתנבלה זו: