נאמן המלוה לומר עד כדי משכון הלויתיך וכו'. כל זה מבואר הוא כדפרישית בפנים ודינים אלו מבוארים כר' יוחנן בדברי הרמב"ם ז"ל פ"ד מהל' טוען בהל' ו'. וראיתי בס' התרומות בשער מ"ט ריש ח"ב שהביא להאי עובדא חד בר נש קם עם חברוי בשוקא וכו' ופי' שם להא דקאמר אוחרנא ייתי עלוי סהדי פ' נעמיד עדים על הודאתו שיודה בפניהם שהמשכון זה הוא בידו ושהוא שוה ב' דינרים ואח"כ ישבע הלוה שאינו חייב לו אלא דינר ויוציאנו מידו. וא"צ לזה דמבואר הוא כדפרישית ולענין הכוונה חדא היא. ולדינא מבואר הוא בחה"מ סי' ע"ב דנאמן המלוה כדלעיל ועיין עוד מזה בפרק דלקמן הלכה ב':
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 6 · הלכה 8 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 287f174e046925dcc4ad126d358026a6fdf0f05766ff1ba70d2ad87f0bcabeab