עיקר תביעה קנס. כדאמר ר' יוחנן התם בסוף פרקין וכדמפרש שם כמ"ש במתני'. והקשה הרמב"ן ז"ל בחידושיו כ"י ומביאו הר"ן ז"ל בחדושיו אמאי לר"ש קנס הוא תובע ולא בושת ופגם הא בפקדון אמרי' לעיל בפ' שבועת העדות דאע"ג דלא תבע ליה מיחייב דכתיב וכחש בעמיתו כל דהו ה"נ אע"ג דאידך לא תבעו אלא קנס מ"מ הא כפר ליה גם בבושת ופגם שהרי אומר לא אנסתי ותירץ דאע"ג דאם כפר מעצמו חייב אם טענו הלה קנס והוא אומר לא אנסתי כדי לכפור הקנס הוא נשבע שאלו טענו בושת ופגם שמא היה מודה דכי טעין ליה וכפר אמאי דטעין ליה כפר עכ"ל. ודבריו ז"ל שייכי למאן דמפרש דטענו בפירוש לקנס ונוטה זה למאי דמפרשי רבנן לפלוגתייהו דר"ש וחכמים דברי ר"ש בתבעו דבר אחד וכו' ואין להאריך:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 5 · הלכה 5 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 287f174e046925dcc4ad126d358026a6fdf0f05766ff1ba70d2ad87f0bcabeab