הוי לית טעמא אלא משום שמצוין לשכח עדותן. והתם קאמר לטעמיה דר' יוחנן בשטר משום דאין מביאין קרבן על כפירת שיעבוד קרקעות. ולפי טעמא דהכא נ"מ דאפי' היכא דליכא טעמא דשיעבוד קרקעות וכדכתבו התוס' שם לתרץ למאי דאית לן שיעבודא דאורייתא כגון שמחל השיעבוד או כדמתרצי בעלמא כגון שאין לו קרקע. ועיין בריש ב"מ ד"ה משנים אוחזין בעלית דר' חייה רובה מ"ש מענין שיעבודא דאורייתא. וש"ס דהתם לא ניחא ליה למימר טעמא דשכחה משום דלשכחה לא חיישינן כדאמרינן בפ"ב דכתובות אדם זוכר עדותו עד ששים שנה ומשום הכי נמי לא אוקי התם טעמא דמתני' היו שתי כתי עדים וכו' כדמוקי הכא לקמיה אלא כדרבינא שהיו כת שנייה קרובין בנשותיהן:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 5 · הלכה 1 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 287f174e046925dcc4ad126d358026a6fdf0f05766ff1ba70d2ad87f0bcabeab