שלש אין מונין לו. כתב הרמב"ם פ"ד מה' מעשה קרבנות הלכה ג' והן מוציאין אצבעותיהן אחת או שתים ואם הוציא ג' מונין לו ע"כ והוא תימא דמפורש קאמר הכא דאין מונין לו ובבבלי הסוגיא בענין אחר ואי אפשר לקיים דברי הרמב"ם לפום סוגיא דהתם כמ"ש בעל לחם משניה מיהו לפום סוגיין אפשר לקיים במקצת מיהו קשה שלש לכן נ"ל להגיה בדבריו ואם הוציא שלש מונין לו ב' וסובר דאין מונין לו היתירה דהיינו השלישי אבל שתים מונין והא דלא כתב הוציא ד' הממונה מכה אותו וכו' לפי שבבבלי לא נזכר מזה דבר אלא נזכר שם בענין אחר ש"מ דלא ס"ל לבבלי הכי א"נ שלש אפשר להוציאן בהפסק אצבע אבל ד' אי אפשר:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יומא · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 15
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: cff7030cb1cfbf0d49a5040b1f54a392672f383ae3846434fde524e7b15eb0af