שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יומא · פרק 3 · הלכה 3 · Segment 3

רבי סימון בשם ריב"ל עד כדי ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו כו'. ותימא דבשבועות פ"ב גרסי' עד כמה היא השתחווייה רבי סימון בשם ריב"ל עד כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו אבא בר הונא בשם ר"י עד כדי שאילת שלום מתלמיד לרב שלום עליך רבי ע"כ. הרי דריב"ל סובר כדי שלום עליך לחוד הוה שיעור השתחויה והבא קאמר דשיעורו ששה תיבות וצ"ע ופלוגתייהו דריב"ל ור"י בשבועות נראה דפליגי אם מותר לתלמיד ליתן שלום לרבו ועיין בב"ק דף עג ע"ב בתוס' בד"ה כדי שאילת ובד"ה כי לית ליה וכו' ושם נבאר בע"ה. בבבלי פ"ב דשבועות דף טז ע"ב גרסי' כמה שיעור שהייה חד אמר כמימריה דהאי פסוקא וחד אמר כמו יכרעו לסיפא וכל בני ישראל רואים ברדת האש וכבוד ה' על הבית ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו והודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו ע"כ. וכתב הרמב"ם פ"ג מהל' ביאת המקדש וכמה שיעור שהייה כדי לקרות ויכרעו אפים וכו' כל"ח וזהו שיעור השתחויה וכתב הכ"מ ויש לתמוה למה פסק רבינו להחמיר ושמא י"ל שמפרש דמ"ד כמימריה דהאי פסוקא אינו כל הפסוק אלא עד ויכרעו בלבד וא"כ ה"ל מ"ד מויכרעו לסיפיה מיקל ובירושלמי פ' א"ל הממונה תנינן תמן השתחוה וכו' וע"פ זה יש לפרש דמ"ד כמימריה דהאי פסוקא היינו כדי ויכרעו אפים ארצה וישתחוו בלבד דהשתא הוי מ"ד מויכרעו לסיפיה מיקל ומספיקא פסק כמאן דמיקל עכ"ל ותימא לפי' בתרא א"כ מדוע מייתי הש"ס כולה קרא הא רישא לכ"ע אינו צריך והרי זה בא לסתום ולא לפרש ועוד דקאמר סתמא כמימריה דהאי פסוקא איך נפרשהו דאאמצעית הפסוק לחוד קאי ולא ארישא ולא אסיפא וגם לפי' קמא קשה שאין זה במשמעות הגמ' לכן נ"ל פשוט דרבינו פוסק כמ"ד מויכרעו כיון דכולהו אמוראי דירושלמי כוותיה סוברים דליכא מאן דמיקל מיניה רק כולם מחמירים לכך פסק כוותיה וזה ברור: