סמ"ג פסק בשם ר"י דאין ביעור חמץ אלא שריפה ודוקא לאחר שש אבל בשעה ששית השבתתו בכל דבר כר' יהודה ולרש"י בשעה ששית דוקא בשריפה ומכאן ואילך השבתתו בכל דבר ומיי' כתב כרבינו והגאונים וב"ה וכתב הרא"ש דאפי' לרש"י בשעה ה' השבתתו בכל דבר כיון שמותר בהנאה ואינו נראה כן מפירושו שהוא פירש דלר' יהודה אפי' יוצא בשיירא דוקא בשריפה ואם שורפו בשעת איסורו אסור ליהנות ולפיכך טוב לעשות לו מדורה בפני עצמו אבל ליהנות באפר אחר ששרפו תלוי בפלוגתא דר' יהודה ורבנן לרבינו ולמיי' דפסקו כרבנן אם אפו בו הפת או בשלו בו התבשיל אסור ואפי' אם כבו אפרם אסור ולסמ"ג ורש"י אין התבשיל נאסר אא"כ נאפה הפת ונתבשל התבשיל בעוד גוף החמץ קיים או הגחלים לוחשות אבל אם כבו מותרין:
לשון ריא"ז
אין ביעור חמץ אלא שריפה ויש פוסקים הלכה מפרר וזורה לרוח או מפרר ומטיל לים וזו היא השבתה האמורה בתורה כמבואר בקונטרס הראיות אבל אם הקדים לבערו קודם שעת בעורו שהיא תחלת ז' מן התורה הרי זה מבערו בכל ענין שירצה ואם רצה זורקו לר"ה ואם רצה מוכרו ומן התורה מבטלו ודיו אע"פ שאינו מוציאו מרשותו:
לשון ריא"ז
אין ביעור חמץ אלא שריפה ויש פוסקים הלכה מפרר וזורה לרוח או מפרר ומטיל לים וזו היא השבתה האמורה בתורה כמבואר בקונטרס הראיות אבל אם הקדים לבערו קודם שעת בעורו שהיא תחלת ז' מן התורה הרי זה מבערו בכל ענין שירצה ואם רצה זורקו לר"ה ואם רצה מוכרו ומן התורה מבטלו ודיו אע"פ שאינו מוציאו מרשותו: