ור"ת פסק כר"ל משום דסוגיא דשמעתין כוותיה דקאמר סתמא דתלמודא לא דכ"ע מעשה אילפס פטורין ועוד דהך סוגיא דיתיב רבה ורב יוסף אחורי דר' זירא אליבא דר"ל מיירי דלר' יוחנן לא פטר ליה אלא עשאו בחמה ומיהו נראה דהלכה כר' יוחנן מדלא חשיב לה ביבמות בהדי תלתא מילי דהלכה כר"ל וכן פסק בשאלתות דרב אחאי בפ' צו את אהרן ועוד נראה דהא דמחייב ר' יוחנן במעשה אילפס היינו דוקא כשעשאו באילפס בלא משקין דומיא דתנור אבל אם בשלו במים או טיגנן בשמן מודה ר' יוחנן דלא הוי לחם כדמוכח בירושלמי בפ"ק דחלה. ועוד היה אומר רבינו תם דבדבר שבלילתו רכה פליגי דר' יוחנן סבר אפייתו באילפס עושה אותו לחם ור"ל סבר דוקא תנור. אבל דבר שבלילתו קשה מודו כ"ע דמחייב בחלה אפי' סופו לבשלו במים או לטגנו בשמן דמשעת גילגול אתי חיוב חלה:
ועוד היה אומר ר"ת ז"ל דכי היכי דמחייב בחלה הכי נמי מברך עליו המוציא לאחר הבישול או לאחר הטיגון כדמוכח בברכות בכיצד מברכין אבל ורומוזל"ש שקורין טליירל"י היה אומר ר"ת שאין מברכין עליו המוציא שאין בה תוריתא דנהמא אף ע"פ שנתחייב עיסתה בחלה ורבי' שמשון ז"ל כתב במס' חלה שהלש עיסה גמורה ודעתו לבשלה במים או לטגנה בשמן פטורה מן החלה:
ורבינו מאיר היה נוהג כשלשין עיסה בביתו כדי לבשלה במים או לטגנה בשמן היה מצוה לאפות ממנה מעט ועל ידי כך נתחייבה העיסה כולה בחלה קודם שיקח ממנה מעט דחיישינן שמא תמלך וגם לא היה אוכלה בלא המוציא אחר שנתבשלה או נטגנה וגם לא היה מברך עליו המוציא אלא מברך על לחם אחר ואח"כ אכלה:
ועוד היה אומר ר"ת ז"ל דכי היכי דמחייב בחלה הכי נמי מברך עליו המוציא לאחר הבישול או לאחר הטיגון כדמוכח בברכות בכיצד מברכין אבל ורומוזל"ש שקורין טליירל"י היה אומר ר"ת שאין מברכין עליו המוציא שאין בה תוריתא דנהמא אף ע"פ שנתחייב עיסתה בחלה ורבי' שמשון ז"ל כתב במס' חלה שהלש עיסה גמורה ודעתו לבשלה במים או לטגנה בשמן פטורה מן החלה:
ורבינו מאיר היה נוהג כשלשין עיסה בביתו כדי לבשלה במים או לטגנה בשמן היה מצוה לאפות ממנה מעט ועל ידי כך נתחייבה העיסה כולה בחלה קודם שיקח ממנה מעט דחיישינן שמא תמלך וגם לא היה אוכלה בלא המוציא אחר שנתבשלה או נטגנה וגם לא היה מברך עליו המוציא אלא מברך על לחם אחר ואח"כ אכלה: