ב"ה כתב איכא מאן דמברך שהחיינו דמזן לזמן קאתי ואיכא דלא בריך דאין לבדיקה זמן קבוע ומסתברא רשות ומאן דבעי בריך והרא"ש כתב דלא בריך וסמכינן אזמן דרגל כיון דבדיקה לצורך הרגל וי"א שאין לבודק לדבר עד שיגמור הברכה ואם שח בדברים שלא מעין הבדיקה שחוזר ומברך והרא"ש כתב דאינו חוזר ומברך ומיהו לכתחלה טוב ליזהר כדי שיתן לבו לבדוק בכל המקומות שמכניסים שם חמץ: לשון ריא"ז הבודק את החמץ מברך קודם שיתחיל לבדוק אקב"ו על מצות ביעור ואח"כ הולך ובודק ובפרדס כתוב ובככר הראשון שמוצא מברך ול' ראשון עיקר שראוי לברך מעת שמתחיל להתעסק בדבר בין ימצא בין לא ימצא וכן היה מנהג מז"ה וכן כתב רבינו משה:
סמג עשין כ"ז כתב דעל הטבילה אין מברכין אלא לאחריה ופירש ר"ח שמפני שטבילת הגר אינו יכול לומר וצונו עד אחר המילה וטבילה תיקנו שכל טבילות אחרות יברכו אחריהם וכן י"ל שמפני נ"י שאחר בית הכסא שאינו יכול לברך עד אחר נטילה תקנו בכל נטילות אחרות שלא יברכו עד אחר נטילה ויש מפרשים שנחשב עובר לעשייתן מפני שאין מצות נטילה נגמרה עד אחר הניגוב ומיי' פי"א מהל' ברכות כתב כרבינו:
וכתב הרא"ש על כן נוהגין באשכנז שאין בודקין אלא בנר של שעוה אבל לא בנר של חלב שמא יטיף על הכלים ולא בנר של שומן שמא יטיף על כלי החלב ולא בנר של שמן שמא יטיף על הבגדים וגם אינו יכול להכניסו לחורים ולסדקים: לשון ריא"ז ואף מי שלא בדק בלילה ובא לבדוק ביום אינו בודק אלא לאור הנר כמבואר בקונטרס הראיות: