השלים לנזירותו ולא הספיק לגלח. כלומר הא ודאי פשיטא לן דאם עד שלא גלח נודע לו שנטמא בקבר התהום סותר הוא לר"א ולרבנן כיון שנזרק עליו א' מן הדמים שוב אינו סותר מיהו הא קמיבעיא לן:
קריאה במקור
פני משה על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 9 · הלכה 2 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
הפריש קרבנותיו ולא הספיק לגלח עד שנתוודע לו. שנטמא בקבר התהום מהו לרבנן הוא דקמיבעיא ליה מי אמרינן כיון שהפריש קרבנותיו שוב אינו סותר והא דתנינן לעיל סוף פ"ו מי שנזרק עליו אחד מן הדמים ונטמא להודיע כחו דר"א דאפי' נזרק עליו אחד מן הדמים סותר הוא אבל לרבנן לאו דוקא נזרק אלא אפילו הפריש קרבנותיו סגי או דילמא לרבנן נזרק דוקא:
ולא מתניתא היא. היינו הך מתני' שאמרנו:
ולא הוא גלח הוא לא גלח כר"א. כלומר כמו דאליבא דר"א מפרשינן עד שלא גלח ומשגלח דוקא כן נמי אליבא דרבנן הוא עד שלא נזרק הדם או משנזרק לדוקא קתני דבשנזרק עליו א' מן הדמים הוא דאינו סותר אבל לא בהפריש:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 2a736c9e02d337f836568315a84d94dec8c107d3f12f869f6e49bca7bcf00de5