בשר המת שנתוק. שניתך ונימוח והמוהל מים היוצאין מבשר המת שקרש וקס"ד האי שקרש אתרווייהו קאי:
קריאה במקור
פני משה על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 7 · הלכה 2 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
הא עודהו מחוי לא. דדוקא בשר המת שניתך וקרש מיטמא הא בעודהו מחוי לא מיטמא בתמיה ולא כן אר"ח המת שהתיכו לאו דוקא אלא כזית מן המת שהתיכו טמא:
חתכו. ולא היה שם כזית ביחד אע"פ שחזר והתיכו טהור דאין חבורי אדם חבור:
ר' יודן ור' יוסי. מתרצין להאי בריית' דנצל חד אמר הא דקתני שקרש לא קאי על בשר המת שהתיכו אלא על המוהל לחוד ולהוציא מי הבשר שבו והיינו מוהל דדוקא בשקרש:
וחרנה אמר. דהכא בשאין ידוע אם היה בו כזית בתחלה מיירי והיינו דקאמר שקרש כדי לשער בו אם יש שם כזית ואם ידוע שאם יקרש ויהא בו כזית מטמא ואפילו מחוי:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 2a736c9e02d337f836568315a84d94dec8c107d3f12f869f6e49bca7bcf00de5