פני משה על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 6 · הלכה 2 · Segment 5

מה טעמא דרבי יוסי אכל וכו'. ה"פ דרבי יוסי למד לומר דע"כ הזגים אלו החיצונים והגרעינים הפנימים הן החרצנים מדקאמר ר"א בן עזריה עד שיאכל שני חרצנים וזגן ושמעינן ליה לר"א בן עזריה דטעמיה משום בריה כדאמר לעיל וא"כ אפילו לא אכל כזית חייב דבריה הוי ובשלמא אם החיצונים קרוין זגים שפיר משכחת לה בחדא עינבא דלא אכל אלא חצי זית וחייב משום בריה וכגון שאכל שני חרצנים הגרעינים עם זגן וזהו הקליפה החיצונה דלר"א בן עזריה חייב ולרבנן פטור דלא ס"ל ענבה בריה הוי אבל אי אמרינן החרצנים הן החיצונים והזגין פנימים לא משכחת לה שני חרצנים וזגן בחדא עינבא:

מ"ט דר' יודה אכל כזית חרצנים וזגן משתי ענבות. כלומר דרבי יודה דייק מדקאמר ר"א בן עזריה אינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזגן ש"מ דראב"ע לקולא קאמר ובמאי דשמיע ליה דרבנן מיחייבי עלה קאמר אינו חייב עד וכו' ובשלמא אם אמרינן החרצנים אלו הן החיצונים והפנימים הן הזגים שפיר משכחת לה חומרא לרבנן וקולא לראב"ע שאם אכל כזית חרצנים וזגין משתי ענבות וכלומר כזית מכל חדא לרבנן חייב שתים ולר"א בן עזריה אינו חייב אלא אחת דעד שיאכל שני חרצנים בעינן ואינו חייב כלל עד שיאכל החרצנים משתי ענבות אלא אי אמרינן הזגים הן החיצונים מאי עד שיאכל דקאמר:

אתייא דר"א בן עזריה כרבי יוסי. רבי אבון פליג וקאמר דלא אתייא כלל מילתיה דר"א בן עזריה אלא אליבא דרבי יוסי דאין תימר כרבי יודה אכל כזית שני זגין וחרצנין מיבעי ליה וכלומר שמדברי ר"א בן עזריה שמענו דע"כ בענבה אחת הוא דפליג דאם אכל שני חרצנים וזגן חייב אע"פ שאין בה כשיעור משום דבריה הוי ואם אכל כזית ולא אכל שני חרצנים וזגן אינו חייב והיינו כרבי יוסי וזהו עד שיאכל דקאמר דאי כרבי יודה הוי ליה למימר לעולם אינו חייב באם אכל אפילו כזית עד שיאכל שני זגין וחרצנין והיינו עוד חרצן אחד מן השניה ומדלא קאמר הכי ש"מ דהא ליתא משום דבענבה אחת מיירי כדאמרן והלכך ע"כ מילתיה דראב"ע לא מיתוקמא אלא כרבי יוסי: