פני משה על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 6 · הלכה 11 · Segment 2

גמ' מחלפא שיטתיה דר"א. דקס"ד סותר כל הימים קאמר:

תמן. בפ"ג הוא אומר לא סתר אלא ל' ורישא דמילתיה דר"א דהתם נקט נטמא ביום מלאת סותר שלשים ולאו דוקא הוא דהכא לאחר מלאת ולא סתר אלא שבעה לר"א:

וכא הוא אמר אכן. סותר את הכל ומשני רבי יוחנן דסותר כל קרבנותיו קאמר כדפרישית במתני':

פשיטא דא בלא נטמא כשר. קס"ד דלר"א אין תגלחת מעכבת ומאן דס"ל אין תגלחת מעכבת ס"ל נמי דאין כל הקרבנות כלן מעכבין דאחר מעשה יחידי אם הקריב קרבן אחד ואע"פ שעדיין לא גלח הותר הנזיר בכל והיינו דמקשה דהא פשיטא הוא דא דבשלא נטמא זה כשר הוא וכבר הותר בכל אחר שהקריב קרבן אחד דהשאר למצוה הן ולא לעכב וא"כ לא בדא כשר ואחר כך נטמא בתמיה וכי לא הוי זה הנזיר כמי שכבר כשר הוא ונטמא אח"כ דאע"פ שאינו ראוי עכשיו לגלוח הא תגלחת אינה מעכבת ואמאי סותר הקרבן שהקריב דבהכשר הוי:

ולא רבי אליעזר היא. ולא אליבא דר"א אנן קיימין ור"א שמותי הוא כלומר מתלמידי בית שמאי וס"ל דתגלחת מעכבת בנזיר ואחר כל המעשים כלן הוא דהותר הנזיר והלכך סותר קרבנותיו שהקריב כדפרישית במתני':

נזיר ומירט. ממורט שאין לו שער:

ב"ש אומרים צריך להעביר תער. כלומר צריך ואין לו תקנה שהרי אין לו שער וס"ל תגלחת מעכבת: