כתב יד א בנותן לבנו. כיון כשהמוכר לוקט ואוכל אין המקח קובע באחת אחת והעיקר דאוסר אחת אחת מחמת דנותן מה לי נותן לבנו דמה מעליותא כשהוא נותן שיהא טובל אחת אחת:
ר' יודן בעי. היכי מיירי פלוגתייהו. ופשוט לכאורה רבי מנא ממתני' גינת וורדין. הוא דבר יוקר מאוד ושם מן הסתם לא יכנס הלוקט בעצמו ללקוט דאמר לי' המוכר שיקלקל הוורדים:
כתב יד ב אין אתה מודה לי בנותן לבנו שהוא פטור. פי' כיון דמשום מקח לחוד אינו חייב אם לא היה נותן לו ולכך מקשי מה איכפת ליה בנתינה מה לי הלוקט ונותן לבנו כו':
דו אמר לי' וכו' מתני' פליגא על הוויה דר' מנא. פי' מה שמביא ראיה מגנת וורדין שאף בנותן לו פטור משום דגנת וורד וודאי לא נכנס לתוכו שמא יקלקל את הוורד משמע דאינו נקרא גינת [וורד] אלא כשיש בתוכו וורד ובמתני' משמע דאף באין בתוכו וורדין נקרא גינת וורד: