כתב יד ב דמים מהו שיטבלו כמקח. פי' דמבעי ליה אם אותן הדמים שהוא שם אותן טובלין כמקח או אינו טובל לפי שבמקח נשאר ודאי ברשותו אבל כאן אם יבואו הבעלים ויתנו סימן ויהיו הפירות בעין יכולים להוציא מידו ולכך לא הוי כמקח:
ר' ינאי בעי הגע עצמך. פי' דודאי טבל ואסור לאכול אותן. עד שיפריש תרומות ומעשרות דהא בשעת אכילה נשארו אצלו בוודאי אפי' אם יבואו הבעלים לא יטלו אלא דמים שהרי נמאסו ונמצא אוכל טבל למפרע:
הדא אמרת דמים כמקח הן והשתא מפרש מצא כלכלה בלא סימן דהוי הפקר אם הרוב מכניסין לשוק אני אומר כבר נטבל כדקתני במתני' לעיל [פ"א ה"ד] הכלכלה משיחפה [את הכלי כו' משילקוט] כל צרכו ולכך אסור לאכול מהן עראי ואינו מתקן אלא דמאי כדפי' לעיל כיון דבחבר הייתי אומר שהפריש ודאי כיון שנתחייב ביד בע"ה אינו מפריש אלא דמאי ואם הרוב מכניסין לבית אז אינו אסור לאכול מהם עראי עד שיכניס לבית אני אומר עדיין לא נכנס לבית ולכך מותר לאכול עראי עד שיכניס לבית וכשיכניס לבית אז מפריש ודאי דאני אומר עדיין לא תיקן כיון שלא נתחייב בידו: