ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשרות · פרק 2 · הלכה 2 · Segment 4

כתב יד א
דא"ר יהושע אם לנו כאן. אלמא דלינה טובל:

ומשני ר"י דעתו נקיה פי' דאף בלינה מקפיד שיהא מקום מנוחה:

ופריך וכל העולים שוטים:

אלא ר"י דלוויתה בהדיה כלומר דיכול לילך אף בלינה עד שיגיע ללון במקום יפה כרצונו אבל שאר בני אדם דלית אלווייתיה ויראים לילך בלילה שיגיעו למקום מובחר ללין לכך מגלגלין עצמן ללין בכל מקום ולכן לא קובע לטבול. ופריך ממתני' דקתני הרוכלין קובע במקום הלינה ומשני רשב"ל דמתני' ברוכלין כאלו שנוסעים רק בד' או ה' עיירות הסמוכות לבתיהם שבלילה יכולים לבוא לישן בביתם הלכך אצלו הוי לינה קובע דבודאי מקום יפה מצאו דאל"ה היו חוזרים לביתם:

כתב יד ב
לבני חיל. פי' שם מקום:

אם לנו כאן חייב לעשר. פי' אלמא דמקום הלינה קובע:

רבי יהושע דעתו נקיה פי' ואינו יכול ללין אלא במקום יפה הלכך לגביה הוי מקום לינה קובע:

דלווייתיה שכיחא. פי' הלכך אינו נזקק ללון כאן ולכך בוודאי בירר לו מקום יפה ללון ולכך לגביה מקום לינה קובע אבל שאר בני אדם דלית אלוותי' שכיחא ולכן הוא מוכרח לגלגל בלינה ולכך אין הלינה טובל לשאר בני אדם:

ה"ג עד שהוא מגיע למקום הלינה. פי' אלמא דלינה טובל:

ומשני ר"ש בן לקיש משום ר' יהושע כגון אילין כו'. פי' כיון דיכלו לילך ללון בביתם ולא הלכו מן הסתם ביררו להם מקום יפה ולכך נחשב להם מקום הלינה קביעות הלכך טובל: