ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשרות · פרק 4 · הלכה 2 · Segment 3

כתב יד א
הדא דר"י סבר שבת טובל אף שלא לוקט לשבת ומתני' קתני שטמנו לשבת משמע שלקטו דוקא לצורך שבת כו' ומשני לעולם שבת טובל אף שלא לוקט לצורכו והא דאמר שטמנו לשבת לרבותא אמר אף דלקטו לשבת ה"א דתיכף נטבל ולא יאכל בערב שבת ג"כ לז"א מתני' לא יאכל למוצאי שבת והשתא פריך ממתני' להיפך על ריש לקיש דסבר דאין שבת טובל א"כ ליקט לצורך שבת ומתני' קתני תינוקות כו' והא לא מהני מחשבה של קטן ומשני ר"י מתני' אף בקטן ניכר מתוך מעשיו שלצורך שבת לוקט כגון שלוקט עם דמדומי חמה דמוכח מעשה שלהן על מחשבתן שלצורך שבת:

כתב יד ב
הדא מתני' פליגי על ר' יוחנן דר' יוחנן אמר השבת טובלת. פי' אפי' לא לקטם לצורך השבת והכא אמר שלקטו לצורך השבת משמע מפני שלקטו לשבת הא לא לקטו לשבת אין השבת טובלת. ומשני לעולם השבת טובלת אפי' לא לקטו לצורך שבת והכא תני שלקטום לצורך השבת לרבותא דאפ"ה לע"ש מותר ולא אמרינן כיון שלוקט לצורך שבת תיכף נטבל:

ה"ג לית הדא פליגי על דר"ל. פי' דר"ל אמר לעיל דאין השבת טובלת אא"כ ליקטה לצורך:

ולא תינוקות הן כו'. פי' ולא מהני מחשבה שלהן ומשני בשלקט עם דמדומי חמה. פי' דניכר מתוך מעשיו שהוא לוקט לשבת: