כתב יד א ניחא. בשלמא הסל הכלי מצרף לאסור אפי' אחת אחת אלא מן המוקצה כיון דאינה מונחת בכלי ילקוט אחת אחת ומשני מוקצה כיון דמונח במקום אחת חשיב ככלי לצרוף ולאסור לאכול א' א' ממנו:
תני פליג עליה. מתני' דקתני השוכר הפועל לעשות בזיתים משמע במלאכה כזה דמותר לאכול ד"ת אך כשאמר על מנת לוכל זיתים אזי הוי מקח וקובע אם צירף ואמר רבי דמותר לאכול אפי' כדרכו כמבואר בפרק שני כל שהוא אוכל ד"ת אפי' אמר על מנת לא הוי מקח ואוכל אפי' בצירוף ופריך ה"ד הך מתני' דקתני לעשות בזיתים. אם ללקטן הא אוכל מן התורה ולא מהני תנאי לאסור בצירוף ואם המלאכה בגופן של זיתים דהיינו באילנות לעדור בע"מ דאינו אוכל מן התורה דכן מפורש כל שאינו אוכל מן התורה כו' אלא כגון ששכרו לנכש והניכוש בזיתים שתולש זיתים מתוכן כדי שיתעבו הנשארים ופליגי בהך התלושים ת"ק סבר דהך זיתים לא הוי כפועל בגמר מלאכה דהתקנה מחמת המחוברים הנשארים. ורבי סבר דבהך התלושים הוי גמר מלאכה ואוכל מן התורה ולא מהני תנאי לאסור ע"י צירוף ומביא ראיה מן בבא דבתרה לנכש עמו בבצלים ומשמע דבזיתים דקתני קודם ג"כ בניכוש איירי והא דלא פליג רבי בברייתא גם בבצלים דבבצלים מודה רבי דלא הוי גמר מלאכה דניכוש בבצלים כך דרכן מכאן ואותן בעצמן זורע במקום אחר ולהכי לא הוי גמר מלאכה אפי' לאותן שליקט לאכול ד"ת: