ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשרות · פרק 2 · הלכה 4 · Segment 2

כתב יד א
ומפרש אחת אחת. גרגר יחידי דוקא רשאי:

אבטיח. דמתני' קתני ובאבטיח סופת לשון שובר ממנו ולא מפרש השיעור ומפרש הירושלמי אפילו כל שהוא. שספת לא יחתוך עוד עד שיאכל את הכ"ש ראשונה ואם חתך עוד כ"ש חייב במעשרות. ולכן:

בעי ר' יונה אף ברימון כן. דלא מפורש שיעור רק פורט ואוכל אם פירושו ג"כ שפירט ממנו אפי' כל שהוא לא יפרוט עוד:

כתב יד ב נוסח אחר
ה"ג מגרגר אחת אחת והולך ואוכל א"ל ר' חייא בר ווא וכן ר' יוחנן הוי עביד תני בשם ר' יוסי אבטיח שספת בו אפי' כ"ש פי' דבמתני' קתני באשכול מגרגר ומפריש אחת אחת פי' גרגרים ובאבטיח קתני סופת ולא מפרש השיעור ומייתי ברייתא דבאבטיח אין חילוק דאפי' חתך כל שהוא אסור לחתוך פעם שני עד שיאכל את הראשונה ואם חתך הוי צירוף וחייב במעשרות ולכך מיבעי לי' לר' יונה אף ברימון כן דברימון קתני במתני' פורט ואוכל ולא נתן שיעור ומיבעי אי גם ברימון אמרינן אם חתך אפי' כ"ש וחתך אח"כ חייב לעשר דהוי צירוף. ה"ג את שיש לו רשות להניף ואיזה זה הפועל רשב"י אומר עד איכן דקדקה התורה כו' עד ופועל עושה במלאכתו ואוכל ופטור מן הגזל ואח"כ גרסינן איסי בן עקביא אומר בשאר כל אדם הכתוב מדבר אלא בשעת הנפת מגל ואח"כ גרסינן כתיב לא תחסום שור בדישו: