ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשרות · פרק 1 · הלכה 5 · Segment 3

כתב יד א
ר' מנא אמר סתם. בין טבל דאורייתא או דרבנן:

בגופו. שאינו צריך לידע מכח המשקה אלא כשמשמש בגופו יודע אם יש משקה ולכך לא הוכשר ביציאת משקה דלא ניחא לי' ור' יהודה סובר בזה שהוא סוחט ורואה אם יש בו משקה הוא בודק ואם כן ניחא ליה ביציאת משקה ולכן הוכשר והכא במתני' כשמחליק העיגול בתאנים וענבים רבנן סברי בגופו מחליק ואין כאן הנאת טבל בעין דלא נחסר כלל והמשקה היוצא בטל ור' יהודה סבר במים מחליק ואסור דנהנה ממשקה טבל דבר הניכר בעין:

כתב יד ב
ה"ג רבנן אמרו בגופו הוא בודק. פי' שהוא א"צ למשקה אלא גם בגופו אם הוא ממשמש הוא יודע אם יש בו משקה ולכן לא הוכשר דלא ניחא ליה ביציאת המשקה:

ור' יהודא סבר במימיו הוא בודק. פי' שהוא סוחט ורואה אם יש בו משקה וא"כ ניחא לי' ביציאת המשקה ולכן הוכשר והכא:

רבנן סברי בגופו הוא מחליק. פי' כשמחליק העיגול בתאנים א"צ למשקה אלא בגופן של תאנים הוא מחליק והמשקה היוצא מהן בטלים:

ור' יהודא סבר במים שלו הוא מחליק. ולכן אסור דנהנה ממשקה טבל: