בן יהוידע על סוטה · דף 17a

אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁזָּכוּ, שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם. נראה לי בס"ד בתוך אִישׁ יש יו־ד [20] במילואה עשרים ובתוך אִשָּׁה יש שי־ן [360] במילואה ש"ס וסך הכל ש"ף ועם הכולל האותיות עולה שפ"ו [386] כמנין שכינה [385] עם הכולל ולזה אמר שְׁכִינָה 'בֵּינֵיהֶם' דייקא.

וּדְאִשָּׁה עֲדִיפָא מִדְּאִישׁ. מַאי טַעְמָא? הַאי מַצְרִיף וְהַאי לָא מַצְרִיף. נראה לי בס"ד הכונה האשה אם זינתה יצטרף גם בעלה בלכלוך העון שאז נאסרה עליו והוא בועל אשה האסורה עליו אבל אם האיש זינה אין אשתו מתלכלכת ומצטרפת בטומאה של זנות שלו דלא נגע ולא פגע דבר זה גבה.
או יובן בס"ד ה' דאשה עדיפה כי בעלמא מצטרפת עם אות יו־ד דאיש כי אות ה־י במילואה יש בה יו־ד עמה מה שאין כן היו־ד דעלמא אין מצטרף עמה אות ה'. אי נמי קרוב לזה אות ה' במספר הקדמיי א' ב' ג' ד' ה' מספרה י־ה אבל אות יו־ד במספר הקדמיי היא מספר נ"ה הנה אינו נזכר בזה מספר יו־ד אלא אדרבא חוזר ונזכר אות ה'.
או יובן בס"ד לכל אות יש בן זוג ולכן תמצא לאות יו־ד יש זוג שהוא אות צ' שעולים מאה אך לאות ה' באחדים אין לה זוג שתצטרף עמו כי אותיות הנ"ך אין להם זוג ולכן הם דינא קשיא ולכן זווג כהן אינו עולה יפה.

בִּשְׂכַר שֶׁאָמַר אַבְרָהָם אָבִינוּ: "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר", זָכוּ בָּנָיו לִשְׁתֵּי מִצְווֹת, לְאֵפֶר פָּרָה וְלַעֲפַר סוֹטָה. קשה הוה ליה למימר עפר סוטה קודם אפר פרה כפי סדר הכתוב דנקיט (בראשית יח, כז) וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר?
ונראה לי בס"ד דזכיה של אפר פרה היא יותר גדולה ויקרה. ועוד נראה לי בס"ד אפר פרה שייך בכל מין איש ואשה קטון וגדול אך עפר סוטה לא שייך אלא באשה שקנא לה בעלה ואברהם אבינו ע"ה נקיט עפר לענין ענוה בדרך לא זו אף זו דהעפר יצלח למלאכה ועושים ממנו כלים מה שאין כן האפר. או יובן בס"ד נקיט אפר פרה ברישא דחשיב טפי כי הוא לבדו המטהר אך עפר סוטה אינו עושה הפעולה דהפעולה נעשית במים שנמחקו בהם פרשת סוטה ורק העפר הוא למכשירין בעלמא ואינו עיקר המצוה.
ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו תירץ זכר אפר פרה ברישא משום כי אפר פרה במרה אפקוד קודם מצות סוטה עד כאן דבריו נר"ו.

בִּשְׂכַר שֶׁאָמַר אַבְרָהָם אָבִינוּ: "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל", זָכוּ בָּנָיו לִשְׁתֵּי מִצְווֹת, לִרְצוּעָה שֶׁל תְּפִלִּין וְלִתְכֵלֶת שֶׁל צִיצִית (בראשית יד, כג). קשה הוה ליה להקדים הציצית כי לובשו קודם התפילין, וכן אם אל סודו תדרוש צריך שיזכרהו בראש? ועוד הוה ליה למימר כסדר הכתוב דנקיט חוּט ברישא? ונראה לי בס"ד דחוט של תכלת אינו מצוי בכל זמן מה שאין כן רצועה של תפילין מצויה.
ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו תירץ נקיט תפילין ברישא דהוא חובת גברא דהא זכו בניו קאמר דמשמע יותר אחובת גברא מה שאין כן הציצית הוא חובת מנא עד כאן דבריו נר"ו.