בן יהוידע על סוטה · דף 37a

(שמות יד, טו) לְפִיכָךְ זָכָה יְהוּדָה לַעֲשׂוֹת מֶמְשָׁלָה בְּיִשְׂרָאֵל (תהילים קיד, ב). מקשים למה גבי בנימין לרבי מאיר היה שכרו שנעשה אוּשְׁפִּיזְכָן ויהודה לסברת רבי יהודה היה שכרו לעשות מֶמְשָׁלָה מאחר ששניהם זכו מחמת דבר זה שהוא ענין אחד?
ונראה לי בס"ד דזכיית בנימין שיהיה בית המקדש בחלקו לא באה לו מצד הדבר הזה וכן זכיית יהודה במלכות לא באה לו מצד הדבר אלא בנימין זכה מעיקרא להיות בית המקדש בחלקו ויהודה זכה מעיקרא במלכות אך מחמת דבר זה לרבי מאיר זכה בנימין שתהיה זכייה זו תמידית אצלו ולא תפסק כאשר היה במשכן פעם בגבעון פעם בשילה פעם במקום אחר אלא תהיה זכייתו תמידית עד עולם כי בית ראשון ובית שני ובית שלישי כולם יהיו בחלקו, וכן יהודה לרבי יהודה זכה בעבור זאת שתהיה זכייתו במלכות תמידית שלא תפסק מזרעו כאשר פסקה מן שאול המלך ע"ה דאתי מבנימין, ונמצא הם שוים בזכיה זו שזכו בעבור דבר זה שזכו בזכיה של תמידות זה בשלו וזה בשלו.

שֶׁנֶּאֱמַר "הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו" מַה טַּעַם הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ וְיִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו? מִשּׁוּם "הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס" (תהילים קיד, ב). נמצא ממשלתו התמידה מכח הים. ובזה יובן בס"ד וְיֵרְדְּ מִיָּם עַד יָם (תהלים עב, ח) רוצה לומר וְיֵרְדְּ מִיָּם מסיבת ים כי אות מ' כאן היא מ"ם הסיבה והגיעה ממשלתו עַד יָם הוא ים אקינוס שמקיף העולם שהוא גבול של הישוב גם ירד סובל ב' משמעות אחת ירידה ואחת ממשלה רוצה לומר מסיבת ירידתו לים זכה להיות מושל עַד יָם.

תָּנוּ רַבָּנָן 'בָּרוּךְ' בִּכְלָל 'בָרוּךְ' בִּפְרָט, 'אָרוּר' בִּכְלָל 'אָרוּר' בִּפְרָט וכו'. קשא למה נכתבה הפרשה בפירוש על הארור ולומדין ברוך מארור, הוה ליה למימר בהפך לכתוב בפירוש על ברוך ולמדין מזה על ארור?
ונראה לי בס"ד דאם לא יכתוב בפירוש דברים של ארור לא היו הרשעים יראים ומתפחדים כי לא היו למידין מן הכללות דכולי האי ואולי! גם יש לומר נכתבה בפירוש על הארור כדי שהאדם יתפעל מן הקריאה בלבד ויתעורר לעשות תשובה. אי נמי עונש של ארור בהאי עלמא דאתגלייא לכך נכתב בפירוש בגלוי אבל שכר על ברוך הוא בעלמא דאתי דאתכסייא לכן לא נאמרו דברים של ברוך בפירוש בתורה.
ואמר לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת הרי כאן ארבעה, ונראה לי בס"ד לכן תמצא ארבעה למ־ד באלפא ביתא העקרי שהוא אות הפשוט ושלשה במלוי שהם 'אלף גימל דלת' כנגד ארבעה הנזכר שהם למ־ד 'למוד' ולמ־ד 'למד' ולמ־ד 'שמור' ולמ־ד 'עשות'.