קרבן נתנאל על יבמות · סעיף 162

יצחק ריש גלותא. עיין בנימוקי יוסף איך הוי עובדא. וראיתי בשו"ת שב יעקב סי' י"ח שהאריך בזה ואלמלי ראה דברי נ"י לא היה נתקשה בזה:

ומיירי בלא הוחזקו ושכיחי שיירתא. הנה לפי מה שמסיק הב"ח בא"ה סי' י"ז בקונטרס אחרון. גם בספר שו"ת שערי אפרים סי' ק"ג דמסקנת רבי' בפ' כל הגט סי' ג' דדוקא היכא דאיכא תרתי לריעותא הוא דחיישי' הא אי הוחזק ולא שכיחי או שכיחי ולא הוחזקו לא חיישינן. א"כ הא דקאמר הכא ומיירי בלא הוחזקו כו' ה"ה איפכא בהוחזקו ולא שכיחי שיירא ע"כ. ואני אומר דבדוקא נקט רבי' דאי בלא שכיחי שיירתא והוחזקו א"כ אמאי לא חייש רבא דהא לקמן גבי ענן בר חייא חייש רבא דלמא בגמלא פרתא אזיל כיון שהוחזקו שהיה שם ענן אחר אלמא בלא הוחזקו איירי כמ"ש מהרש"א בד"ה יצחק. והוכחה זו אינו אלא לתי' ר' מנתם דף קט"ז בתוס' ד"ה הכא. אבל לר"ת שם הוכחה זו ליתא דבמקום שאין מתכוין לקלקל לא אמרי הך סברא דלמא בגמלא פרחא אזיל ובזה מתורץ קושיות מהרש"א דהתוס' הוכיחו כן אפי' לדעת ר"ת אבל רבינו סובר כתירוץ ר' מנחם וכל זה הכא לרבא גופה דחייש לגמלא פרחא. אבל לדידן לא קים לן האי סברא דגמלא פרחא. ומש"ה התם בפרק כל הגט בעי תרוייהו לדידן:

דלמא בגמלא פרחא אזיל. ע' תוס' לשון ר"ת דהכא כיון שמתכוון לקלקל אשת חבירו אזיל בגמלא פרחא. אבל התם אם הלכו בגמלא פרחא היו מקלקלים יותר בתמיה וכי משום אם הלכו בגמלא פרחא היו מקלקלים יותר: