קרבן נתנאל על יבמות · סעיף 177

אתאי לקמיה דרבא. גי' הרי"ף. ונכון דרב אדא בר אהבה תלמיד דרבא כמ"ש תוס' בתענית דף כ' ד"ה אמר. ועוד רב יוסף הוא סיני ולא עוקר הרים כדאי' שילהי הוריות:

וקברתיו וכן בכל הני עובדי צריך וקברתי'. ובהנך עובדי דלעיל מאן איכא ביה חסא ובי חיואי סגי בלא וקברתיו. תירץ ריטב"א התם כיון דמעייל נפשיה לאכרוזי אי לאו דקים ליה הכי דשכיב לא הוי מכריז אבל בעובד כוכבים מסל"ת דעלמא חיישינן דאמר בדדמי עד שיאמר וקברתיו. והה"מ תירץ ומחלק בין כשאינו מזכיר שם יהודי צ"ל וקברתיו אבל כשמזכירו אל"ל וקברתיו והב"ח ס"ק ט' הקשה ע"ז ע"ש שהאריך לתרץ בדרך אחר:

מעשה בששים בני אדם שהיו מהלבים לכרכום של ביתר. עיין שו"ת צ"צ סי' מ"ב:

והא דקי"ל דעובד כוכבים מסיח לפי תומו נאמן. קשה לפי הנך פוסקים דאין מסיח לפי תומו נאמן כי אם ע"י סיפורי מעשה בתחלה או בסוף אבל מת לבד אפילו מסיח לפי תומו אינו נאמן כמ"ש לעיל סי' ו'. הא הכא לא אמרו הקומנטרסין אלא מת לבד. אח"כ מצאתי קושיא זו בב"ח ס"ק ח' ותירץ דאיירי בכה"ג שא"א להשתדל אחר עדות אחרת סמכינן אעדות עובד כוכבים מסיח לפי תומו אפי' בכה"ג ולכתחלה הוא דאין סומכין עליו במת לחוד. אבל במקום דלא אפשר סמכינן וכמו שפירש רש"י לקמן בשעת סכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין. שאם לא תאמין לזה לא תמצא אחר ותשב עגונה. אבל קשה לי לדבריו מאי פריך התם אילימא מת ממש דכוותיה גבי עובד כוכבים אמאי אל ישיאו את אשתו הא קי"ל כל מסיח לפי תומו הימוני מהימניה ליה. ומאי פריך הברייתא קאי אשריותא דלכתחלה: