קרבן נתנאל על יבמות · סעיף 61

לאכשורה בה ובברתה. מדלא קאמר בה ובולדה מהא מסתייע חידושי רשב"א לפרש"י ולא כשיטת רמב"ן. ויש לדחות אימא עובדא הכי הוי:

ההוא דהוה קרי ליה בר ארמאה. עי' מהרש"א מה שתירץ על קושיות העולם. אזיל ג"כ בשיעת הרמב"ן דאפילו הזכרים פגומים המה שזרעם אחריהם פסולים לכהונה עד עולם. וכן בדיבור הקודם ע"ש. וכבר הקשתי על שיטה זו עיין לעיל סי' ל'. ועוד מה יתרץ בשיטת רש"י. ונראה לי דקרי בר ארמאה לענין ירושה דהוי הורתו ולידתו שלא בקדושה ואינו יורש את אביו נגד שאר אחיו שהיו הורתם בקדושה. א"נ לא היו לו בנים זולת זה. ואם אין זה יורש נכסי הגר הפקר הוא וכל הקודם זכה. א"נ לענין שבא על בת ישראל שפסלה:

ושפטתם כתיב בי'. ע"ש דף מ"ו בתוס' ד"ה משפט: בירושלמי

ורב אלפס כתב. לכאורה ר"א קאי לתרץ קושיא ראשונה והך קושיא דטבילת גר בלילה פסול ס"ל ג"כ כתירוץ מהר"ם אבל הטוי"ד סי' רס"ח כתב ז"ל ולרב אלפס אפי' בדיעבד אם מל בלילה מעכב ואסור בבת ישראל. אבל אם נשא ישראלית והוליד ממנה בן לא פסלי' ליה הוא מפרש דרב אלפס קאי לתרץ קושיית מיהו קשה נמי וכן משמע לשון וסדר רבינו:

לא פסלינן לבריה. לאו דוקא אלא אם ילדה בת לא אמרי' דפגומה הוי כמו עובד כוכבים שבא על בת ישראל דבתה פגומה לכהונה ועמ"ש לעיל בסי' ל: