יבום דחרשת דרבנן הוא. ושלא למאן ג"כ ראויה להתרחק מהם ואיסור מדרבנן ושב אל תעשה עדיף:
קריאה במקור
קרבן נתנאל על יבמות · סעיף 151
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
והא קיים לה בביאה ראשונה. קושיא זו ליתא דכוונת הרי"ף אינו לאחר שכונס את החרשת ללמדה לקטנה שתמאן בו. אך שילמדה בתחלה קודם כניסת החרשת:
מטעמא דאמרי' לעיל. דף ק"ט דפריך מי שרי והא תני בר קפרא וכו':
וזו יוצאה עכ"פ למה תתעגן עד שתגדיל כו'. הקשה בספר לח"מ בפ"ה מהל' יבום. לדבריו מאי פריך לעיל (יבמות דף ק"ט) ומי שרי אימא ר"א סבר דיש זיקה וא"כ עכ"פ צריכה לצאת א"כ טפי עדיף לה שתמאן. ותירץ דהש"ס רוצה ליישב דברי ר"א אפי' סבר אין זיקה כר"ג. וזה דוחק. וע"ק רבי יהושע שאמר אי לו על אשתו ואי לו על אשת אחיו א"כ יוצאה עכ"פ למה תתעגן ולמה לא מלמדין אותה למאן אבל באמת לא קשה מידי שזה שכתב הרמב"ן בצירוף טעם אחר היאך יתכן שתאסר החרשת על בעלה שכנסה בהיתר ומש"ה לעיל (יבמות דף ק"ט) לא שייך טעם זה סבר ר"י שאין מלמדין מש"ה פריך הגמ' שפיר ומי שרי:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: d0337dc9c81242c876973f0f7beb657b0ebe331f97c2ed1e84f916850f11d450