קרבן נתנאל על יבמות · סעיף 157

וה"ה לתנא דבי ר' ישמעאל דדרש מי שמשלחה ואינה חוזרת. וכיון דשילוחיה על ידי אביה והוא אינו חוזר לבית בעלה:

שאביה ישיאנה לאחר ולא תשוב אליו עוד. ובתוס' שאביה משמרה לחזור ולפי סברות אלו כמו כן אביה משמרה שלא לנהוג בה מנהג הפקר ודלא כמהר"ם שאמר שר"ת לא עשה מעשה אלא בקטנה. אבל בשוטה לא דהא עכ"פ אמר הכא בשמעתין דאסורה מדרבנן. וכן בריטב"א קידושין מחלק כך בין קטנה לנשתטה. אבל מסתימת רבינו משמע כדפרשתי. אמנם בפרק האיש מקדש סי' ה'. ובפרק התקבל ס"ס ט' משמע דלא עביד ר"ת מעשה אלא בקטנה דלאו בת תאוה היא ליכא למיחש אלא משום אינה יודעת לשמור את גיטה פי' שחוזרת כ"כ תוס' בקידושין ואביה משמרה שאינה חוזרת ושרי לכתחלה ודלא כמהרש"ל שאינו מכשיר בקטנה שוטה אלא בדיעבד:

דבי רבי ינאי אמרין מפני גרירה. ובתלמודא דידן דריש ר' ינאי משום דאין לה יד לגרש את עצמה. כי יש סוגיות ומימרות מהופכות משלנו תוס'. הנה בהירושלמי שלפנינו גרס ר' ינאי ובשמעתין איתא דבי ר' ינאי אית לן למימר דרבנן דבי ר' ינאי פליגי אר' ינאי:

מ"ד משום גרירה אסור. היינו בגדולה לפי שיש לה תאוה ובני אדם להוטים אחריה דנהי נמי שאינה חוזרת מ"מ איכא למיחש משום גרירה. וכל זה לכתחלה. אבל אם עבר וגירש מגורשת דכיון דלא הוי האי איסורא דנגררת אלא מדרבנן שרי בדיעבד: