ביאור שטיינזלץ על חולין · דף 106b

עד הפרק של מקום חיבור האצבעות לכף היד. קידוש ידים ורגלים במקדש הריהו נעשה עד הפרק של חיבור כף היד לזרוע. וכל דבר שנחשב כחוצץ בטבילה בגוף האדם הטובל, שלא עלתה לו טבילתו בגלל חציצה זו, הריהו חוצץ גם בנטילת ידים לאכילת חולין, וגם בקידוש ידים ורגלים במקדש.

ומסופר כי על דברים אלה שבברייתא אמר רב לתלמידיו עם שהוא מראה להם את ידו: עד כאן, עד הפרק השני שבכף היד, הריהו מקום נטילת ידים לאכילת חולין. ואילו עד כאן, עד הפרק השלישי בכף היד, הריהו מקום נטילת ידים לאכילת תרומה. ואף שמואל הראה לתלמידיו בידו היכן הוא מקומן של נטילות ידים. ואולם שלא כשיטת רב אמר: עד כאן, עד סוף הפרק השלישי בכף היד, הריהו מקום נטילת ידים בין לאכילת חולין בין לאכילת תרומה, שיש לנהוג בחולין לחומרא [להחמיר] בהם כבתרומה. וכיוצא בדבר אף רב ששת הראה לתלמידיו בידו היכן הוא מקומן של נטילות ידים. ושלא כשיטות רב ושמואל אמר: עד כאן, עד סוף הפרק השני, הריהו מקומם של נטילות ידים, בין לחולין בין לתרומה, שכן יש לנהוג בתרומה לקולא [להקל] בנטילת ידים בה כבחולין.

אמר בר הדיא: הוה קאימנא קמיה [הייתי עומד לפני] ר' אמי, ואמר: עד כאן, עד סוף הפרק השלישי, הריהו מקומה של נטילת ידים, בין לחולין בין לתרומה, שכן יש לנהוג בנטילת ידים לחולין לחומרא כדרך שנוטלים לתרומה. ולא תימא [ואל תאמר] שנהג כן ר' אמי משום שכהן הוא ואצלו יש חשש שיערב בין תרומה לחולין, דהא [שהרי] ר' מיישא בר בריה [בן בנו] של ר' יהושע בן לוי שהוא ליואי [לוי], ולא כהן, ואף הוא אמר: עד כאן, עד סוף הפרק השלישי, הריהו מקומה של נטילת ידים, בין לחולין בין לתרומה, שיש לנהוג בנטילת ידים לחולין לחומרא, כדרך שנוטלים לתרומה.

א ועוד בדיני נטילת ידים. אמר רב: מותר שיהא נוטל אדם את שתי ידיו בשחרית (בבוקר) ומתנה עליהן שעל סמך זה יוכל לאכול כל היום כולו, ובלבד שייזהר מלכלוך ידיו ומטומאתן. וכן נמסר שאמר להו [להם] ר' אבינא לבני